רצ

ו) והנה כדי שיהי' הלחם ראוי לאכילת אדם צ"ל טחינה לישה ואפייה כן יובן בעבודת ה' ענין עבודת הטחינה הוא בחי' לב נשבר ונדכה מל' ודכו במדוכה, וכמו"כ ענין הטחינה שטוחן ומפרר החטה עד אשר דק כקמח וכענין שכתוב ושחקת ממנה הדק, וגם בענין לימוד התורה כתיב גרסה נפשי וגם לשון הגמ' גרסינן ל' רחיים של גרוסות, והוא ענין מדקדק במעשיו ושם דרך אראנו בישע אלקי' כל השם אורחותיו כו'. ואח"כ בחי' הלישה והוא שנותן מים בקמח לחברם לעשות גוף א' ועיסה אחת, וכך צריך לעורר את האהבה לדבקה בו ית' ולהיות משוך אחריו כמים שלא יהי' בבחי' פירוד ח"ו, וזהו כענין אחותי שהוא בחי' התחברות לאלקות. ובחי' האפייה זהו בחי' אהבה בבחי' רשפי אש מחמת בחי' אחד דהיינו מגדולתו של ממה"מ הקב"ה הממלא וסובב כ"ע וכולא קמי' כל"ח ממש אשר ע"כ תתלהט ותתלהב נפשו לאסתכלא ביקרא דמלכא ותתבטל כח הנפש ממהותה ועצמותה באהבה עזה ויתירה מאהבת ה' לדבקה בו בלבד לרוות נפשו הצמאה שהוא בחי' מים כנ"ל, כי כמו שהמים והאש גשמי' הם ב' הפכים בטבעם מים הוא טבע מחבר ומצרף, ואש הוא בטבע מפרר ומפריד היסודות, כנודע שבאש מתפרדים כל היסודות שיסוד המים יוצא בעשן ויסוד העפר נעשה אפר שמפזר כו', כך האהבה בחי' רשפי אש היא בחי' הפכיית מבחי' האהבה של בחי' מים שהיא לדבקה בו ית', משא"כ בחי' רשפי אש היא האהבה שמפרדת כחות הנפש ממהותם ועצמותם ותשתפך הנפש אל חיק אבי' אוא"ס ב"ה שהוא בחי' לאשתאבא בגופא דמלכא ממש. וזהו מה שארז"ל מיכאל עומד ומקריב נשמותיהן של צדיקים ע"ג המזבח, שהוא ע"י האש עי"ז נעשה לאשתאבא בגופא דמלכא כו', וזהו כמו הלחם שע"י אפי' באש עי"ז נתהפך אח"כ לגוף האדם ממש ונעשה כבשרו ומוסיף לו כח, משא"כ בלא אפי' אף שהוא אוכל אינו מתהפך כ"כ על דם ובשר, ואדרבה שהוא מזיק לו לגוף האדם כו', וזהו שהתורה נק' לכו לחמו בלחמי שיהי' התורה נעשה אפוי כ"כ עד שיגיע ע"י לבחי' לאשתאבא בגופא דמלכא כו' שאז נק' לחמי.

והנה זהו מ"ש שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך שמתחלה צ"ל כי תבאו אל הארץ שהוא בחי' אחותי בחי' ק"ש ותפלה, ואח"כ שש שנים תזרע שדך כו' שהוא בחי' תורה. ויש שני בחי' בתורה, שדה וכרם, שדה הוא בחי' תורה הנגלית שהוא בחי' חטה כ"ב אתוון דאורייתא, וכרם הוא בחי' סתים שבתורה שהוא בחי' יינה ש"ת וכמ"ש ארץ חטה ושעורה גפן ותאנה כו', גפן הוא בחי' יין המשמח אלקים ואנשים כו', והנה בעבודת הכרם צריך הוא מתחלה לזמר דהיינו לקצץ הקוצים המכלים את הכרם, שלכן זומר חייב משום נוטע, והיינו לבער הרע מתחלה מכל וכל כו' כי כרם נק' ישראל וכמ"ש כי כרם ה' צבאות בית ישראל, וצריך כאו"א לעבוד בנפשו עבודת הכרם ולקצוץ