רפט

הארץ זרע וקציר כו' לא ישבותו כו', אבל אינו מאיר בבחי' גילוי שיהי' גילוי אלקות כמו בג"ע שנמשך תענוג לנשמות ויושבין ונהנין מזיו השכינה, וכדי שיהי' גילוי זה נמשך בג"ע זהו דוקא ע"י העלאת מ"ן מלמטה למעלה, וזהו ע"י תומ"צ אעפ"י שנתלבשו בעניני' גשמי' מ"מ הנה היא חכמתו ורצונו ית' והוא וחכמתו אחד חכים ולא בחכ' ידיעא כו', ובריבוי הצמצומי' והשתלשלו' ממדרגה למדרגה ירדה מטה מטה עד שנתלבשה ונתגשמה בעניני' גשמי', והוא כמשל הגרעין הזרוע שאעפ"י שבגרעין אין בו שום טעם וריח ומראה מ"מ עי"ז נצמח הפרי שיש בו תענוג ומראה, לפי שגם הגרעין נלקח מקודם מכח הצומח, אעפ"י שנתצמצם מאד הכח הצומח מ"מ ע"י העלאת מ"ן שלו נצמח הפרי, כמ"כ ע"י התומ"צ אע"פ שנתלבשו בעניני' גשמי' ונתצמצם רצונו וחכמתו ית' מאד בגשמי', מ"מ כיון ששרשן מח"ע ורצונו העצמי' נעשה בבחי' העלאת מ"ן לעורר את כח הצומח הכללי שהוא בחי' כ"ע עד שיהי' נצמח מזה תענוג לנשמות בג"ע, וזהו משארז"ל שכר מצוה מצוה שע"י המצוה שעושה בגשמי' נמשך השכר כו'. נמצא שיש כאן ג"כ ג' דברים, א' כח הצומח הכללי שהוא בחי' סוכ"ע כ"ע, והב' מה שנצמח מזה תענוג לנשמות שהוא בחי' פרי הנצמח מכח הצומח הכללי, והג' הוא בחי' העלאת מ"ן של תומ"צ גשמי' שעי"ז נמשך השכר והתענוג לנשמות.

ה) ואמנם הנה עיקר כח הצומח מלובש בארץ דוקא, והיינו בבחי' נש"י שנק' ארץ כמ"ש כי תהיו אתם ארץ חפץ והוא מה שנש"י דייקא מקיימין תומ"צ ועי"ז דוקא נעשה צמיחה למעלה, משא"כ אם יעשה אותם אחר שלא נצטוה כו' אינו מצמיח כלום, ואדרבה כו' וכמשארז"ל עובד כוכבים ששבת חייב כו' לפי שנעוץ תחלתן בסופן כו', וזהו שארז"ל אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו שתחלה צ"ל בחי' בא לכאן שהוא בחי' ארץ בחי' ביטול אחותי, ואח"כ ותלמודו בידו שעי"ז נעשה צמיחה בג"ע כו'. והנה בעבודה ז"ע תורה ותפלה, כי תפלה הוא בחי' אחותי וז"ע ק"ש למסו"נ באחד, כי אחד הוא בחי' אח ד', אח הוא בחי' מי יתנך כאח לי שהוא קאי על הקב"ה, ודלי"ת הוא בחי' כנס"י כי דלי"ת הוא בחי' דלת ופתח בחי' פתחי לי אחותי ועי"ז שהוא בבחי' אחותי נעשה אחד כו', וכן שמו"ע הוא ג"כ בבחי' אחותי, כי שמו"ע הוא בחי' המשכת אלקות שע"י הביטול שלמטה, כי שמו"ע הוא בחשאי קול דממה דקה תמן קאתי מלכא, וכ"ז הוא בחי' אחותי שהוא בחי' ביטול של נש"י מלמטה למעלה, ואח"כ צ"ל בחי' תורה שהוא בחי' הצמיחה שע"י הביטול כו' כמו למשל בגרעין שעי"ז שנרקב ונפסד עי"ז נעשה צמיחה כו', ולזאת העת הקבוע ללמוד תורה יהי' מיד אחר התפלה, וז"ע בא לכאן פי' לאחר שבא לכאן נפשו האלקי' ע"י מס"נ וביטול, ואח"כ ותלמודו בידו שמתייחד אור תורתו בנפשו האלקי', ולזה כיונו באמרם אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו.