רפז

וביאור ענין רעייתי הוא ע"ד משארז"ל ישראל מפרנסין לאביהם שבשמים (וכמ"ש רועה ישראל האזינה כו' שהקב"ה רועה וניזון מישראל, שישראל עושים לו כבי' מרעה ומזון, כמ"ש אכלתי יערי עם דבשי שהוא בעבודה בחי' הביטול דברכת ק"ש וק"ש שנק' דבשי), ונק' בזהר לאשתאבא בגופא דמלכא. ולהבין זה איך הנשמה שהיא בחי' נברא יש ודבר בפ"ע תוכל לבוא לאשתאבא בגופא דמלכא כו', אך זהו ע"י התורה דהנה איתא בזהר תלת קשרין מתקשרין דא בדא אורייתא בקודב"ה וישראל באורייתא כו' והוא מפני שבחי' מעלת התורה גבוה מבחי' מעלת ומדרגת נש"י ממקור חוצבם דאורייתא מח"ע נפקת כו', אך הנה מקודם צ"ל בחי' אחותי, וזהו מ"ש וגם אמנה אחותי בת אבי כו' ותהי לי לאשה, אשה קאי על התורה וכמ"ש ביום חתונתו זו מ"ת כו', וצריך להיות תחלה בחי' אחותי.

וזהו משארז"ל אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו, בא לכאן זהו בחי' אחותי כמו כי תבואו אל הארץ, ואח"כ ותלמודו בידו, אך להבין זה שהרי התורה היא מלובשת בעניני' גשמי' כמו עניני ציצית ותפילין דיני נדה וזבה וכמה דיני ממונות וטענות עד"מ ראובן טוען כך ושמעון כך, ומה ענינה בגעה"ע ותחתון. אך הנה כתי' לכו לחמו בלחמי, כמו הלחם מזון גשמי שעליו יחי' האדם חיי גופו ע"י שנבלע באבריו של אדם, כך התורה שנקראת מזון וחיים לנפש הרוחני צריך שתבלע באברי נפשו ושבה כבשרו ממש ועי"ז תשוב אל ה' לאשתאבא בגופא דמלכא ממש, וכמ"ש אכלתי יערי עם דבשי כו', וזהו לחמו בלחמי מתחלה לחמו שיהי' לכם לחם ומזון ליבלע באברי נפשכם ואח"כ בלחמי שתהי' בבחי' לחם למעלה שעי"ז יבואו נש"י לאשתאבא בגופא דמלכא.

והנה באבות מלאכות של שבת תנא סידורא דפת נקט הזורע כו' כי כדי לעשות לחם שיהא ראוי למאכל אדם עד שיהי' נבלע באברים ושבה כבשרו ממש צריך מתחלה עבודת הזריעה בגשמי', עד"מ שזורעין גרעין חטה