רפה

בכל יום מודים אנחנו לך שאתה הוי' אלקינו, שבכל נפש מישראל יש בו בחי' הודאה שהוא מודה שהכל בטל אצלו ואין העולם תופס מקום כלל לעצמו, לפי שכולא קמי' כלא חשיב, אעפ"י שאינו משיג בשכלו איך הוא קמי' כלא חשיב מ"מ הוא מודה שכן הוא האמת. וזהו מ"ש כי אל דעות הוי' שיש שני בחי' דעות ד"ע וד"ת, ד"ת הוא ממטה למעלה איך שהעולם הוא מאין ליש שהעולם הוא בחי' יש ודבר, וד"ע הוא מלמעלה למטה איך שלמעלה הוא היש האמיתי ולמטה הוא אין לפי שכולא קמי' כלא חשיב כו', וישראל הם מודים שהאמת כדעה העליונה שכולא קמי' כלא חשיב. וזהו שנקראו בשם אחותי שהם מחברים את העולם עם אלקות שלא יהי' העולם מסתיר כלל, וזהו מ"ש בן פורת יוסף, פורת אותיות תופר, והיינו שיוסף הוא מחבר ב' הדיעות ד"ע וד"ת יחו"ע ויחו"ת כי יוסף הוא יסוד צ"ע שהוא המחבר שמים וארץ כי כל בשמים ובארץ ות"י דאחיד בשמיא ובארעא כו'.

ב) ובזה יובן מאי דכתיב קרוב ה' כו' לכל אשר יקראוהו באמת, פי' שיהי' הקריאה שקורא לו ית' באמת שעי"ז יהי' גילוי בחי' אמת וכמ"ש ואמת הוי' לעולם, כי עולם הוא בחי' העלם שהוא מעלים ומסתיר על גילוי שם הוי', לפי שהעולם הוא בחי' יש ודבר נפרד כו', אבל אמת הוי' לעולם היינו שיהי' גילוי בחי' שם הוי' כמו שהוא בחי' אני ראשון ואני אחרון כו' שאותיות אמת מורים ע"ז איך שהוא ראשון ואחרון, לפי שהם אותיות ראש תוך סוף כו', א' הוא בחי' אני ראשון ות' הוא בחי' ואני אחרון ומ' הוא בחי' ומבלעדי אין אלקים, וכולא קמי' כלא חשיב ממש, וזהו ואמת הוי' לעולם שיהי' גילוי בחי' אמת בעולם איך שכולא קמי' כל"ח. וזהו שנש"י נק' בשם אחותי כו' לפי שהם ממשיכים בחי' אמת הוי' כו' ומחברים את העולם לאלקות שלא יהי' העולם מסתיר כלל, והיינו לפי ששרש נש"י הם בבחי' אחותי, לפי שנש"י עלו במח', והנה אנו רואים שהחילוק בין מחשבה לדבור שהדבור נעשה נפרד לחוץ, משא"כ המח' מתאחדת עם עצם הנפש ואינו נעשה נפרד כלל, וזהו ג"כ החילוק למעלה שכל העולמות נתהוו מבחי' דבור העליון וכמ"ש בדבר ה' שמים נעשו כו' ע"כ הם נראים ליש ודבר נפרד כו' משא"כ נש"י עלו במח' ע"כ הם מתאחדים באלקות, שהרי אפי' שכל א"א לחשוב בלתי אותיות המח' כו' והם מתאחדי' ממש עם השכל ומיד שנולד השכל נולדו עמו אותיות המח' כו', ע"כ גם אח"כ שירדו למטה הם ג"כ מתאחדים ובטלים לאלקות ומודים שהאמת הוא כדעה העליונה כו'.