רפד

הז' שמיטת הששת אלפים שנה), ולכך מצות שביעית חמור וכמשרז"ל כמה קשה אבקה של שביעית כו', לפי שהוא מרמז על לע"ל כו' (ולפ"ז יובל י"ל שרומז לנו"ן אלפים יובלות שהוא כלל היותר גדול. אך צ"ע מדוע בזמן שמנו יובלות לא הי' נוהג היובל כ"א שנה אחת ולפ"ז הי' צריך להיות בזמן מצות היובל ג"כ יותר משנה וע"ד שבת יום א' לבד ובשנה ז' שבועות ובשמיטה שנה שלימה, א"כ ה"צ ביובל ז' שנים עכ"פ (ולפי החשבון יגיע עוד יותר הרבה). אך י"ל ששנת היובל די רק הרמז מה שמוסיפי' שנה א' על השמיטה לרמז להיותו במדריגה יותר גבוה בחי' בינה, שי"ל שזהו גם למעלה מסדר זמנים (שזהו בז"א), ולכן הוא מתחיל מיוהכ"פ שהוא ג"כ למעלה מזמן הפשוט שהרי היצה"ר הוא השטן אין לו שליטה ביום זה, לכן השט"ן בגימ' שס"ד, וביום הכיפורים יום שס"ה הוא בחי' אשר היצה"ר אינו שולט, ובו עליית המל' בנעילה עד א"א שהוא הכתר בכלל, ולכן יובל שהוא וקדשתם את שנת החמישים, המשכת קדושה בטהרה דבינה, די מה שמוסיפי' שנה אחת על שנת השמיטה (ואפשר רומז על בחי' אחת היא יונתי וביוהכ"פ כתיב ג"כ אחת בשנה) משא"כ שמיטה היא במל' כמ"ש בפרדס בעה"כ ע' שמיטה).

והענין הוא דהנה כתי' פתחי לי אחותי רעייתי, שנש"י נק' בשם אחותי כי פי' אחותי הוא לשון התחברות כמו איחוי אלכסנדרית שהוא פי' התחברות, וכך נש"י נק' בשם אחותי שהם מחברים אלקות עם העולמות, דהנה כתיב בראשית ברא אלקי' שבריאת העולמות הוא מבחי' שם אלקים שנעשו בבחי' יש ודבר נפרד לעצמו וכמ"ש ומשם יפרד, אבל נש"י הם מחברים את העולם לאלקות שלא יהי' העולם יש ודבר נפרד לעצמו, אלא שיהי' העולם בטל לאלקות וכמ"ש ויקרא אברם בשם ה' אל עולם ולא אל העולם, שהעולם ואלקי' הכל א' לפי שהעולם בטל ממש לאלקות כו'. וזהו ממש שאנו אומרים