רפא

יחידה מקיפי' של הנשמה כו'. וזהו פי' משביעין ל' שבע, כי הנה בחי' נר"נ הוא בחי' צדי"ק דצלם שהוא בחי' ט"ס דז"א כנודע, ולמ"ד דצלם הוא חיה שבנפש והוא בחי' חב"ד, ומ"ם דצלם הוא בחי' יחידה שבנפש בחי' כחב"ד כידוע, והנה בשבת הנשמה יתירה שמאיר הוא בחי' למ"ד מ"ם דצלם, והנה למ"ד מ"ם עולה במספר קטן שבע, וזהו משביעין ל' שבע. ועפי"ז יובן ג"כ איך יכולים להשביע אותו שיהי' צדיק הלא הצדיקים הם מעט מזעיר ואיך משביעים אותה ע"ז, אך באמת הנה כתי' ועמך כולם צדיקים והיינו כי הנשמה יתירה יש בכאו"א מישראל כו'.

ה) ולהבין פי' הב' משביעין ל' שבועה היינו שפי' משביעין הוא שנותנין כח לנפש האדם שיוכל להתגבר על הנה"ב, כי הנה"ב הוא בחי' היצה"ר הוא קודם באדם מהנה"א כי לפתח חטאת רובץ ולכן אקדימי' טעניתא, לזה הוא הכח שנותני' להנה"א שמשביעי' אותו תהי צדיק שנותני' לו כח ושליטה על הנה"ב, הן אמת ששורש הנה"ב הוא ממקום גבוה מאד והוא מבחי' נקודי' ששם הי' השבירה אבל בחי' הכח שנותני' להנפש שמשביעין אותו הוא מבחי' עקודים שלמעלה מבחי' נקודים, ולכן ע"י הכח הזה שנותני' להנה"א שהוא מבחי' עקודים יש כח ושליטה בנה"א על הנה"ב. ובזה יובן מה ענין השבועה הלא יש כמה מצות שחמורים משבועה, וגם מהו שייך להשביע את הנפש על הגוף, כי פי' משביעין שנותנין כח להיות תגבורת נה"א על נה"ב.

ולמטה נעשה מזה משביעין ל' שובע ע"ד מ"ש ומשביע לכל חי רצון, רצון יראיו יעשה, פי' כי אית רצון ואית רצון, אית רצון שע"פ טעם