רעג

ועד"מ כשצריכים להגביה איזה דבר מן הארץ ע"י כלי ההגבהה הנק' ליווער צריכים לאחוז בחלקים התחתונים שבו דוקא כמו בהגבהת כותלי בית שצריכים להתחיל להגביה הקורה התחתונה דוקא ואז ממילא יוגבהו גם העליונים הימנו, משא"כ אם הי' מתחיל מאמצע הכותל לא הי' מגביה התחתונים, כמו"כ נשמת האדם נתלבשה בגוף שמבחי' דומם היותר תחתון מכולם ויעלה אותו וממילא יתעלה גם הצומח שהוא למעלה מדומם כו' וע"ש זה נק' מדבר מלשון ידבר עמים כלומר שהוא המנהיג את כולם בהיותו מעלה אותם ע"י עבודתו כו'. והנה נשמת האדם דוקא יען היותו בחי' מדבר הגבוה שבכולם יתלבש בדומם דוקא ולא בצומח כי צומח רחוק מבחי' מדבר רק לבחי' החי הוא סמוך כנ"ל שהם בחי' ו' ובחי' ה' עילאה דשם הוי' הסמוכה לוי"ו, אבל בחי' מדבר הוא יו"ד וקש"י שלמעלה מעלה מן הוי"ו, אלא בבחי' ה' תתאה שהוא מקור בחי' דומם הוא מתלבש כי נעוץ תחלתן בסופן דוקא. והיינו כי מחכ' ולמטה הוא בחי' השתלשלות עו"ע, בינה מקבלת מחכ', ומדות מבינה עד בחי' מל' ה' אחרונה בחי' דבר ה' ולא עד בכלל, כי אין ערוך בחי' האותיות שיקבלו בדרך עו"ע מבחי' שלמעלה הימנו בדרך השתלשלות עו"ע, וכמשל האותיות שאינם בערך המדות והשכל, אלא שהתהוותם הוא מלמעלה יותר, וכמ"ש בזהר אבא יסד ברתא דהיינו כמו שהחכמה נמשכת מאין ליש שלא בדרך השתלשלות כך גם המל' שהיא בחי' ארץ בחי' אותיות יש בזה בחי' זו מה שנמשכת ג"כ מבחי' אין כו' (ומ"ש דגם חכ' נק' חי' כמ"ש והחכ' תחי' היינו כי בחכ' יש ב' מדריגות בחי' אבא עילאה יו"ד וקש"י, אבל בחי' ב' הוא נק' ישראל סבא ומרומז באות ה' כמ"ש במשנת חסידים מס' או"א, ובחי' זו דישראל סבא הוא בחי' חי' שעז"נ והחכ' תחי', ואפשר הכוונה היא על בחי' הבן בחכ' כו').

וז"ע שבחי' ארץ קדמה במחשבה וע' בע"ח שער א"א פ"ב דשרש המל' הוא מרדל"א שלמעלה מט"ס דא"א, ונודע דבחי' רדל"א הוא למעלה מבחי' שכל הנעלם מכל רעיון שהוא באבא או במו"ס שנק' חכים ולא בחכ' ידיעא, ולכן כמו החכ' מאין תמצא כן יש בחי' זו במל' בחי' ארץ, ומ"מ בסדרי השתלשלות שמים קדמו וארץ בחי' דומם מדריגה היותר תחתונה, ולכן האדם שהוא היותר מעולה שבנבראים גופו דוקא מבחי' הדומם בכדי שיוכל להעלות כל מה שנפל בשה"כ ע"י בחי' אתכפיא ואתהפכא חשוכא לנהורא.