רסח

זו שאמרה שרה לפסוק אחר הנא' במע"ב כמו ויעש אלקים את הרקיע וכדומה רבות. אך הענין הוא כי פי' צחוק עשה לי אלקי' מבואר בת"א פ' ויצא דהוא בחי' צחוק ותענוג העליון שיתגלה לע"ל, וכמארז"ל במד"ר ר"פ אחרי בפי' ישמח הוי' במעשיו שמח אינו אומר אלא ישמח ה' במעשיו עתיד הקב"ה לשמוח במעשיהן של צדיקים, שלע"ל דוקא יהי' גילוי השמחה מבחי' הבירורים דעכשיו בבחי' אתכפיא ואתהפכא, וכנודע שענין הצחוק והתענוג הוא מדבר חדש וכמו מצפור המדברת, אבל מדבור האדם לא יהי' מזה שחוק ותענוג כלל, ועד"ז יובן שדוקא מבחי' אתכפיא ואתהפכא שבעוה"ז דוקא שהגוף ונה"ב מסתירים, מזה יהי' הצחוק והתענוג דלע"ל כו', וזהו צחוק עשה לי אלקי' שבחי' הצחוק והתענוג זה נמשך מבחי' שם אלקים דוקא, דהיינו ע"י מיעוט האור עד שנעשה בחי' העלם והסתר, וכד אתהפכא חשוכא לנהורא ע"י דאתכפי' סט"א עי"ז נעשה יתרון האור כמש"ש בפ' ויצא בד"ה ושבתי בשלום, ובהביאור ד"ה והי' הוי' לי לאלקי', וזהו שארז"ל גדולים מעשה צדיקים ממעשה שמים וארץ, שבריאת שמו"א הוא בחי' יש מאין אמנם ע"י מעשה צדיקים נמשך בחי' ביטול היש לאין, וע' בגמ' כתובות ד"ה שמעשה צדיקים הוא בנין בהמק"ד והיינו כמארז"ל על פסוק ושכנתי בתוכם בתוכו לא נא' אלא בתוכם בתוך כאו"א כו' ע"י בחי' ביטול היש לאין.

והענין הוא דהנה איתא במד"ת סי' ח' ע"פ מה אנוש כי תזכרנו שבשלשה מקומות היו המלאכים מדיינים כנגד הקב"ה באדם ובמשכן ובתורה, ע"ש באריכות. והיינו כי בשעת בריאת האדם קטרגו מלאכי השרת לפני הקב"ה ואמרו מה אנוש כו' כמ"ש ברבות בראשית פ"ח ואח"כ בשעת מ"ת הודו כמארז"ל שבת דפ"ט ע"א, ובשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע ירדו מלאכי