רסא

שבחי' שם אלקים דלע"ל יהי' כמו שם הוי' דעכשיו לפי שיהי' עליות, וז"א יהי' במדריגת א"א כמ"ש הרמ"ז פ' תולדות ע"פ ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה כו' ע"ש, ובקשת הלבנה היתה שיהי' בחי' זו עכשיו, כי קודם הקטרוג הגם שהיתה בבחי' שני המאורות הגדולים שוין בקומתן כמו או"א תרין ריעין מ"מ הנה המל' היתה מקבלת מז"א, והיתה מקבלת מז"א רק מבחי' חכ' ובינה המאירים בז"א, והיא ביקשה שיתעלה ז"א המשפיע לה ביותר שיהי' כמו א"א, ויהי' גילוי אוא"ס ממש שלמעלה מהחכמה, ויומשך בה ע"י ז"א, וע"ז השיבה הקב"ה לכי ומעטי א"ע, להיות כי א"א לבוא לבחי' זו כ"א ע"י המיעוט בתחילה ולהשפיל א"ע לירד במקום המתברר לברר בירורים מניצוצות דתהו, דהא עכ"פ הי' שבה"כ וצריכים להעלות הניצוצים שנפלו.

וא"כ לפ"ז אפשר לפרש עוד מה שלכאו' תמוה איך צדקה בדבריה נגד בוראה זהו ע"ד מ"ש השל"ה שם שהלבנה לא הבינה דברי בוראה במה שאמר לה לכי ומעטי א"ע עכ"ל, ונמצא כי לפי מ"ש הנה הדבר הגון הוא מה שבקשה מעין לע"ל, והתשובה ע"ז הוא מה שא"ל הקב"ה לכי ומעטי כי א"א באופן אחר וא"כ הן הן דבריו הראשונים כו' שא"א כ"א ע"י שתרד לברר בירורים בבי"ע, ובכל חדש ע"י האו"ח שלה היא מעלה הניצוצים דתהו שביררה וע"י הקרבן דשעיר דר"ח כו', ועי"ז נמשך מבחי' התהו הוא כלליות האו"ח בבחי' ע"ס דתיקון שהם בחי' או"י ומתייחדים בחי' או"ח ואו"י עד שמתגבר בחי' האו"י דתיקון שאז הלבנה מתרחבת והולכת כו', ועכשיו ונשלמה פרים שפתינו וזהו ענין מוסף דר"ח שהוא מה שמקבלת הסיהרא תוס' ע"י הבירורים שביררה כו'.

ונמצא מכ"ז מובן שהגם כי הסיהרא מקבלת או"ח מהשמש שהוא בחי' ע"ס דאצי' מ"מ שורש המשכה זו הוא מלמעלה מע"ס, וזהו לשמש שם אהל והוא כחתן כו' שמאיר גם בשמש בחי' אור חדש מלמעלה מן השמש לצורך יחוד דשימשא וסיהרא כו' וזהו ישיש ב"פ יש בגימ' כתר כו'.