רנח

שבשכל) וכמ"כ גם למעלה יש בחי' מדות גם במוחין או"א היינו חג"ת נה"י שהם השרשיים למדות דז"א, חסד דאימא הוא שרש ומקור לחסד דז"א כו', ות"ת דאימא שהוא כללות המדות דאימא, כי הת"ת הוא כלול מחו"ג כידוע מענין הגוונין כו', הוא שרש ומקור לכללות המדות דז"א, ולכך ת"ת דאימא נעשה כתר ומקיף לזו"נ והוא המחבר אותם כו'.

ובמ"א נת' בענין ת"ת דמה שהמל' מקבלת מחו"ג זהו ההמשכה מבחי' סדר ההשתל' עו"ע אבל ע"י ת"ת נמשך מלמעלה מסדר ההשתלשלות כו', וי"ל משום דחסד ענף החכ' וגבו' ענף הבינה אבל ת"ת קו האמצעי עולה עד הכתר וכמ"ש בזהר ס"פ תרומה (דקע"ה ב'). ועמ"ש במ"א ע"פ הזהר וישב (דקפ"א) ע"פ הנה ישכיל עבדי כו' מאד מסט' דיעקב. גם בחי' שער החמישים דבינה איתא בכתבי האריז"ל שהוא בשליש עליון של תפארת דבינה, ועיין בפי' הרמ"ז בזהר פ' פנחס (דרנ"ג ע"א) ועמ"ש מענין שער החמישים בפ' יתרו בד"ה מראיהם ומעשיהם. ולכן ע"י בחי' ת"ת דאימא נעשה יחוד זו"נ שיתכללו בחי' או"י ואו"ח שבבחי' התיקון עצמו שהוא בחי' זו"נ דאצי' כו'.

ג) אך א"כ צ"ל מהו שאמרה א"א לשני כו' ומה רצתה בזה, כי זה שכ' בפרדס שער י"ח פ"ב בדרך סברא שהיתה כוונת הירח שירד השמש ממקומו ותשאר היא במקומו, זהו דוחק עצום כי מאי חזית ומאי ס"ד דירח. ועוד למה הקפידה כ"כ אח"כ מאחר שאיך שיהי' לפי דבריה הי' א' מהם צריך לירד ולמעט א"ע, וזהו דבר הגון א"כ מאי חזית כו' ואין כאן מקום קפידא כ"כ. ואפ"ל דמעיקרא כשהיו שניהם שוים הי' ההמשכה בבי"ע ע"י שניהם היינו שבי"ע היו מתעלים לקבל מז"א עצמו כענין שילוב אד' בהוי', והגם שהמל' נק' זה השער להוי' מ"מ ע"י שער זה היו מתעלים לקבל מז"א ממש כענין שמקבלים עתה רק מהמל', וע"ד שא' הכתוב משמים הביט ה' שענין הבטה והשגחה זו הוא מבחי' ד"ע, כי הנה אל דעות הוי' שיש ב' דיעות ד"ע וד"ת שהם בחי' יחו"ע ויחו"ת, שנודע שבחי' יחו"ת הוא בשם אלקים שהוא המפריד