רנז

וביאור הענין הוא דהנה ז"א ונוק' הם ב' הפכים כי בחי' מל' עיקר בנינה מן הגבורות קארי תדיר ולא שכיך למען יזמרך כבוד ולא ידום תשוקתה הכל למעלה מעלה בלהב השמימה כטבע האש שעולה למעלה, וז"א הוא רובו חסדים כנודע שז"א הוא מסוף עולמות הא"ס שהוא בחי' השפעת המאציל העליון במדה וגבול למקור דבי"ע היא המל' (ועמ"ש מזה בפ' תרומה בענין כרוב אחד מקצה מזה כו') בכדי להיות התהוות הנברא מוגבל במדה וגבול ואפילו אברהם ומיכאל וכה"ג נשמות ומלאכים היותר גדולים הרי עכ"ז השגתם מוגבלת שעד כאן ישיגו ולא יותר ולכן גם ההשפעה הנשפעת מן המאציל העליון להחיותם מוכרחת להתצמצם במדה וגבול והיינו ע"י המדות חג"ת חסד הוא בבחי' ההתפשטו' וגבורה הוא בחי' כח הצמצום ות"ת הוא הממוצע המכריע ביניהן, ומכל זה מובן שזו"נ הם ב' הפכים ולזאת בכדי שיהיו יכולים להתחבר יחד להיות בחי' יחוד זו"נ הנה זהו ע"י בחי' מקיף היותר גבוה משניהם, והיינו מה שת"ת דאימא נעשה כתר לז"א ונוק' (ועמ"ש בת"א בפ' תרומה בכי"ק בד"ה ביאור לענין הכרובים וכתר אחד לשניהם כו' ועיין באגרת הרמ"ז סי' ך"ז) והוא המחבר אותם וכענין שארז"ל ע"פ עושה שלום כו' בין שר של מים ובין כו' שע"י התגלות דבר הגבוה מערך שניהם שהוא הקב"ה בעצמו ובכבודו עי"ז הם מתחברים וכמו"כ ע"י התגלות בחי' ת"ת דאימא שהוא בחי' כתר ומקיף לזו"נ, עי"ז הם מתחברים יחד (ועמ"ש באגה"ק ד"ה והי' מעשה הצדקה).

ולהבין ענין ת"ת דאימא הנה עד"מ כמו שיש מדות הגלוי' שמשכנם בלב והן אהוי"ר והתפארות כו', כך יש ב' מדות אלו בשכל והן השרשים והמקורים למדות שבלב וכנראה בחוש כשמתבונן באיזה דבר איך שהוא טוב ונחמד אזי נתעורר בשכלו אהבה לאותו דבר גם טרם שבאה ונמשכה האהבה בלב להיות חפץ ומשתוקק בפועל ממש, וכך גם בעבודת ה' אהבה זו שבשכל היא בתמידי' ע"י ההתבוננות, משא"כ האהבה שבלב היא לפי העת והזמן כו' (ועמ"ש מזה בענין שמע ישראל דענין ע' רבתי הם המדות