רנה

להבין בתוס' בי' שורש ענין יחוד שמשא וסיהרא

בס"ד.

[tochen_begin]אפשר לשני מלכים כו' זו"ן הן ב' הפכים כו' ת"ת דאימא - ד"פ[tochen_end]

[zman_begin]תזו"מ[zman_end]

להבין בתוספת ביאור שורש ענין יחוד שמשא וסיהרא, ושהגם שהלבנה מקבלת אורה מהשמש מ"מ הרי אור זה הוא אור חדש ממש מלמעלה מהשמש, כי אין כל חדש תחת השמש כ"א מלעילא מן שמשא, שזהו"ע דכתיב לשמש שם אהל כו' והוא כחתן כו' ישיש כו', צ"ל מארז"ל בחולין ד"ס ע"ב שאמרה ירח לפני הקב"ה אפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד, אמר לה זיל ומעטי את עצמך, וטענה רבש"ע הואיל ואמרתי לפניך דבר הגון אמעיט את עצמי, וניחמה הקב"ה במה שתמשול ביום ובלילה וישראל יהיו מונין ללבנה ושיקראו צדיקים על שמך יעקב הקטן כו' דוד הקטן, חזי' דלא מייתבא דעתה אמר הקב"ה הביאו עלי כפרה על שמיעטתי כו' והיינו כו' לכן נא' בחטאת דר"ח לחטאת להוי'. ולכאורה צ"ל איך מלאה לבה לטעון נגד בוראה ומה גם בטענת דבריה שדברי' הגונים ואשר ע"י שאמרה דבר הגון תמעט א"ע, וגם הקב"ה לא השיב לה שדברי' אינם הגונים כ"א ניחמה בשארי דברים, עד שלבסוף אמר הביאו עלי כפרה כו', וגם מזה הי' מובן לכאורה שח"ו נצחה בדבריה אשר זהו דבר שא"א לומר ולהעלות על הדעת, וכדכתיב האנוש מאלוקה יצדק (איוב ד' י"ז) וכמו שאמר ה' לאיוב מן הסערה האף תפר משפטי כו' למען תצדק (איוב מ"ם ג') וכתיב כי לא יצדק לפניך כל חי (תלים קמ"ג ב') ואיך צדקה בדברי' נגד ממה"מ הקב"ה, אלא שצ"ל שכ"ז הוא בכוונה גם מה שאמר הביאו עלי כפרה כו'.

והנה בזח"ג ס"פ אחרי דע"ט ב' פי' ר"ש עלי ודאי בגין דיתעבר ההוא חויא, ופי' המק"מ וז"ל כפרה לדחות הקלי' שעלי שלא תינק מהמל' ודריש עלי סמוך לי והביא ראי' מפסוק שרפים ומפסוק הנועדים על הוי' עכ"ל אך