רנ

וזהו דכתי' שער כו' קדים סגור יהי' וביום השבת כו' וביום החדש יפתח, שפי' קדים הוא קדמונו ש"ע שלמעלה מראשית חכמה כו' כמ"ש בת"א ד"ה ויקהל ובלק"ת בד"ה והי' מדי חדש, ורק בשבת וחדש יפתח, ולא ראי זה כראי זה, שיש בחי' בשבת שהיא גבוה מר"ח, ויש מעלה בר"ח על בחי' שבת, שלכן בשבת נא' ונסכה בה"א לרמז שהמל' טפילה לו רק מפני כי ז"א עולה לקבל המוחין דאבא המל' ג"כ עולה עמו, אבל בר"ח נא' ונסכו בוא"ו לרמז שהן שוין בקומתן, שבר"ח המל' עולה לקבל ממוחין דאו"א שלא ע"י ז"א, ולע"ל חדש בחדשו, פי' שסתם חדש הוא חידושי המוחין דאו"א שמתפשטים מבחי' כתר דנאצלים, אבל מה שגם חדש זה מקבל מחידוש העצמי דא"ק זהו חדשו של חדש, ולפ"ז יובן מעלת מוני' ללבנה. וכדי שיומשך מלעילא מן שמשא זהו ע"י המיעוט והביטול שנעשית נקודה תחת היסוד, ועי"ז מגיע לבחי' עצמיות אוא"ס ע"ד ותתפלל חנה על הוי', ובר"ח זהו למעלה מי"ב צירופי הוי' כ"א בחי' דלאו מכל אינון מדות וכ"ז הוא ע"י הביטול, ע"ד תפלה לעני כי יעטוף, ועי"ז ישפוך שיחו לפני הוי', ע"ד לפני ה' תטהרו ועל הוי' דחנה הנ"ל.

ד) ועפ"ז יובן ענין נהר פלגיו, שפי' פלגיו הוא נהר יותר גדול מבחי' נחל כמ"ש הג"פ, וזהו פלגיו בחי' נחל כמו שהוא בהפלגה שאז יקרא נהר, והיינו כנ"ל ששורש השפע בא מבחי' שלמעלה מהשתלשלות, ע"ד נחל איתן, איתן תושב, כענין פנימיות אבא, אזרח שם ע"ב, וגם אזרח א"ק אדם דבריאה שמאיר בו הארה מבחי' קדמון לכל הקדומים, בהגהות ראה שבלק"ת (ך' ך"ה), וכשמאיר בחי' זו במל' שנק' עיר, ע"ד מ"ש בס"י שתי אבנים כו' ובהקבץ כו' נעשה עיר אלקינו, הנה הפלגת הנחל הנ"ל משמח את העיר מחמת עוצם הגילוי שמאיר מלמעלה מהשתלשלות דרך וע"י הצירוף חדש שמאיר בה מש' הוי' שהוא ג"כ ל' מהוה אמנם ונבראו בדרך ממילא, כמ"ש בכ"ד ומהם קול דודי שבלק"ת בשה"ש ובכ"ד בת"א ג"כ, להיות כי ע"י יחוד זה נמשך