רמט

ג) והנה ענין היחוד הן אמת שבחי' שמש פי' על ע"ס ועל חכ', וזרח השמש יסוד אבא, וכתי' ממזרח שמש כו', מ"מ שורש יחוד זה נמשך מלמעלה מאוא"ס שלמעלה מהחכ'. דהנה מולד הלבנה זהו הוראה שנמשך מעצמיות החכ', ושורש היחוד הוא מלמעלה מהחכ', דכתי' לשמש שם אהל בהם והוא כחתן, והירח היא כדוגמת כלה כמ"ש בזהר, ובחו"כ כתי' בעטרה הנמשכת ע"י בחי' אימא עילאה בינה בחי' דרור עלמא דחירא, ואז נק' בחי' שמש בן חורין, ובחי' עטרה זו נמשכת ביום חתונתו דוקא, דהיינו בר"ח. ושורש עטרה זו היא מלמעלה מהחכ', דהנה כתי' אין כל חדש תחת השמש, פי' חדש הוא אור חדש ממש שבחי' זו נמשך מאוא"ס הסוכ"ע כמ"ש ובטובו מחדש שבטובו העצמי שטוב ה' לקויו נמשך אור חדש, ולכן תחת השמש אין כל חדש, כי השמש הוא חכ' ומחכ' ואילך הוא השתלשלות עו"ע, אמנם החכ' מאין התחדשות, משא"כ מחכ' ואילך רק חידוש הישנות. אך מבחי' מל' נמשך בבי"ע ג"כ בחי' אור חדש, וזהו שנק' חדש, כמ"ש וחדש אשתו, וכענין מלך יחיד, וכדי שתהי' בבחי' חדש צריכה לקבל מאוא"ס, וזהו יחוד שמשא וסיהרא בר"ח, אך לא מהשמש עצמה שהרי אין כל חדש תחת כו', אלא ממה שבר"ח נמשך בבחי' שמש עצמו מאוא"ס שלמעלה מבחי' שמש, והוא העטרה שאימא עילאה ממשכת לו מהכתר ביום חתונתו דוקא, וכמ"ש בזח"ג אחרי דע"ט ב' שבר"ח יש התגלות ע"ק, וממנו נמשך כח היחוד דשמשא וסיהרא.

ועפ"ז יובן מ"ש (איוב ל"א ך"ו) וירח יקר הולך, דהנה ע"פ אדם ביקר פי' רז"ל ברבות בראשית רפי"א ובפ' י"ב שקאי על אור שנברא ביום ראשון, שהוא אור הגנוז שלמעלה מבחי' שמש, ולכן נק' יקר. וא"כ פי' וירח יקר הולך היינו ע"י הילוך הביטול של הירח והמונין ללבנה בבחי' ביטול ושפלות עי"ז ממשיכים מבחי' יקר שהוא אור שנברא ביום ראשון דלעילא משמשא בעצם, וכן ארז"ל ע"פ ואורח צדיקים כאור נוגה הולך ואור שהוא אור דיום ראשון שגנזו בתורה, וע"י קיום התומ"צ זוכים לבחי' אור הגנוז, ולכן ארז"ל רבות בא ס"פ ט"ו דהחמה של אש, ולבנה היא של אור.