רמד

קך"ח, אבל פלגיו הוא ג"כ המדות אך זהו כמו שהן בהפלגה והיינו כנ"ל ששרש השפע בא מלמעלה מהשתלשלות, ולכן כשבא שפע זה בבחי' עיר אלקינו הוא בחי' המל' (כנודע מענין שתי אבנים בונות שתי בתים, ע' בד"ה כמגדל דוד צוארך) הנה עז"נ ישמחו עיר אלקים שהשמחה היא מצד הגילוי דבחי' שמשא שמאיר הארה חדשה בחי' צירוף חדש מי"ב צירופי הוי' כו', דע"י יחוד זה נמשך מבחי' העטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו, שכמו בבחי' חתן וכלה הנה ע"י השפעת הז"א למל' עי"ז נמשך בז"א בחי' עטרה מבחי' אמו וכמ"ש זכר ונקבה וגו' ויברך אותם. ועיקר הברכה י"ל שזהו בשביל המל' וע"ד שארז"ל שאין נותנים לאדם פרנסה אלא בשביל אשתו שפי' בסידור בדרושי החתונה על אדם העליון שעל הכסא, ושורש הברכה הוא ע"ד מ"ש בזהר כד ע"ק בעי לאשדא ברכאין אשדי בההוא עמיקא עילאה, פי' עמיקא עילאה הוא בחי' בינה, והברכה אשר בה נמשך מבחי' ע"ק, ולכן בר"ח כשיש יחוד שמשא וסיהרא ארז"ל על קרבן דר"ח שא' הקב"ה הביאו עלי כפרה כו', עלי כמו על ה' דחנה, שיומשך משם הברכה ע"י הזיווג דשמשא וסיהרא.

ולכאורה צ"ע מ"ש הצדיק אבד שפי' בזהר אבד מלקבל ברכאן מפני שלא נמצא יחוד זו"נ בזמן הזה, א"כ איך ע"י יחוד שמשא וסיהרא נמשך הברכה מע"ק. אך באמת אינו ענין לזה כלל שהרי ע"י מצות עשה ממשיכים גם עתה יחוד זו"נ כמ"ש בלק"ת פ' פקודי בד"ה אלה פקודי ובכ"ד, אלא שכל ההמשכות דעכשיו הוא להוסיף אורות באצי' וה"ה כמונח בקופסא ולע"ל יתגלו, וא"כ אינו ענין למאי דכתי' הצדיק אבד, ואכמל"ב, ומה גם כי ר"ח הוא מה שסיהרא מקבלת מבחי' החכ' בעצם כו'.