רמב

שמשא וסיהרא, ולפ"ז שמשא לשון שארז"ל פ"ק דנדה משל לשמש ועד כו', וכן הוא בזהר שהברית נק' שמש כמ"ש בזח"ב פ' שמות ד"ג.

והנה כתיב ואין כל חדש תחת השמש בתחלת קהלת, ופי' כי חדש היינו אור חדש ממש וכל אור חדש א"א שיומשך רק מעצמות אוא"ס ממש וכמ"ש בלק"ת בד"ה ואתחנן אל ה' ע"פ ובטובו מחדש, שבבחי' טובו העצמי מחדש מאין ליש כמ"ש והחכ' מאין תמצא כו', ולכן אין כל חדש תחת השמש כי השמש שרשו מחכמה ומחכמה ולמטה הוא רק השתלשלות עילה ועלול, והחכמה מאין תמצא בחי' התחדשות, אבל מחכמה ואילך נמשך רק לחדש הישנות, ואמנם מבחי' מל' בבי"ע נמשך ג"כ ע"ד אור חדש ולכן המל' נק' חדש וכמ"ש וחדש אשתו ילדה, אך המל' צריכה לקבל מלמעלה מאוא"ס, וזהו ענין ראש חדש שאז מקבלת מהשמש אך לא מהשמש עצמו לבד שהרי אין כל חדש תחת השמש אלא ממה שבר"ח נמשך ג"כ בבחי' שמש מלמעלה מבחי' שמש דהיינו מבחי' בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו בחי' לשמש כו' והוא כחתן כו' שהעטרה נמשכת מכתר ע"י אימא כמ"ש בלק"ת בשה"ש בד"ה צאינה וראינה דרוש השני ס"ו, והיינו כמ"ש בזח"ג פ' אחרי דע"ט ע"ב שבר"ח יש התגלות עתיקא קדישא שהוא הכתר וממנו נמשך כח היחוד דשמשא וסיהרא, ועמ"ש עוד בלק"ת בד"ה תורה צוה בהביאור.

וזהו דכתיב וירח יקר הולך (באיוב סי' ל"א ך"ו), דהנה ע"פ ואדם ביקר בל ילין (תלים סי' מ"ט י"ג) פירשו רז"ל במד"ר פ' בראשית ר"פ י"א ובפי"ב דקאי על אור שנברא ביום ראשון, והוא אור הגנוז לצדיקים שלמעלה מבחי' שמש ולכן הוא הנקרא יקר, וא"כ פי' וירח יקר הולך היינו שע"י הירח שהוא בחי' ביטול שזהו ענין מונין ללבנה עי"ז ממשיכי' מבחי' יקר שהוא אור שנברא ביום הראשון דלעילא משמשא, וכן ארז"ל ע"פ ואורח צדיקים כאור נוגה הולך ואור שהוא אור שנברא ביום ראשון והיינו ג"כ מה שארז"ל במד"ר פ' בא ס"פ ט"ו דהחמה היא של אש והלבנה היא של אור כו', וע' זח"ב תרומה דקמ"ט א' ע"פ יומם יצוה ד' חסדו כו'.

וזהו ענין שער החצר הפנימי' הפונה קדים אשר ביום השבת יפתח כמ"ש הענין בתו"א בד"ה ויקהל משה דר"ל מבחי' קדם קדמונו של עולם