רמא

יש י"ב גבולי אלכסון שבהם מתחברים הששה מדות כו', ובכל ר"ח מקבלת הלבנה צירוף חדש מי"ב צירופי הוי' שהם בחי' י"ב גבולי אלכסון דו' מדות דז"א. וזהו אחר שכבר נבנית בר"ה דוקא, וכמו באדה"ר שלאחר שנסר א' מצלעותיו בנה אותה בבחי' בנין כמ"ש ויבן ה' אלקים את הצלע, ואח"כ ויביאה אל האדם להיות היחוד ואז אמר זאת הפעם עצם מעצמי וגו'. וכן הוא בבחי' המל' ג"כ שתחלה צ"ל בנין המל' בר"ה, ואח"כ בכל ר"ח מקבלת היחוד מהשמש בחי' אור חדש דצירוף חדש. ומ"ש במ"א שבעת קבלתה נסתר כל בנינה עד שנעשית נקודה תחת היסוד, אמת שכן הוא אך זהו הכוונה בבחי' הביטול לפי שא"א לה לקבל האור באופן אחר כמ"ש שם, אמנם זהו רק לפי שעה ולא כל בנינה, דאל"כ הי' צ"ל בנין המל' בכל ר"ח כמו בר"ה והי' צריך לומר פסוקי מלכיות וזכרונות ושופרות כו' אלא כנ"ל.

ג) והנה ענין היחוד שמקבל הלבנה מבחי' השמש, הן אמת שבחי' שמש הוי' הוא מבחי' חכ' ואילך, והיינו שז"א נק' שמש, וגם החכ' נק' שמש הוי' כמ"ש הוי' בחכ', וכתי' ממזרח שמש וזרח השמש שהוא בחי' יסו"א כמ"ש במ"א, ועיקר ענין ר"ח מה שהלבנה מקבלת מבחי' עצמיות חכ' שלא ע"י ז"א כו', ונמצא כי היחוד הוא מבחי' ז"א וע"ס, מ"מ שורש היחוד הוא מאוא"ס שלמעלה מהחכ'.

והענין הוא דהנה ר"ח הוא מולד הלבנה, ונודע כי ההולדה היא מעצמיות דוקא, ולא עוד אלא שבחי' זו דמולד הלבנה נמשך מלמעלה מהשמש, כי הנה כתיב לשמש שם אהל בהם והוא כחתן כו' והירח היא דוגמת כלה המקבלת מהחתן הטפה, וגבי חתן וכלה כתיב בעטרה שעטרה לו אמו שהיא אימא עילאה מקום החירות והדרור שלמעלה מבחי' שמש עצמו, וע' (בזח"א פ' חיי שרה דף קכ"ד ע"ב) בפירוש הפסוק אשריך ארץ שמלכך בן חורין, והעטרה נמשכת מאימא ביום חתונתו דוקא דהיינו בר"ח שאז מתייחד