רלז

ירגיז שיקצוף ויחרה אפו על הרע שבו למה הוא כך. והתעוררות בחי' גבורה זו היא מזיעתם של חיות, שהוא באדם ההתלהבות שבפ' ראשונה דק"ש שיש בה גבורות ג"כ, וכאשר יעמיק בשכלו ענין התבוננות באמונת ה' אחד ושישראל עלו במח', ושלכן רוצה לדבק מחשבתו להתכלל באחד, אז יעשן אפו ויחרה לו מדוע לא הי' כזאת בכל עת אפי' שלא בשעת התפלה וההתבוננות. וז"ע וחרה אף שנא' בפ' שני', שהגם שבכל היום שלא בשעת תפלה הוא ג"כ אינו מעוברי רצונו ית' ח"ו כ"א הוא מקיים כפי ההסכם בסור מרע ועשה טוב, מ"מ בשעת ק"ש ותפלה נדמה לו שכל היום הוא מרוחק מהוי' ונדמה לו כאלו פורק עול ח"ו, וזהו פן יפתה לבבכם מיחודו ית' שה"ז בעיניו כאלו וסרתם כו', והיטב יחרה לו ע"ז מה שבכל היום הוא אינו כמו בשעת התבוננותו בק"ש כו'. וזהו לעולם ירגיז כו' שבחי' רוגז זה הוא לעולם היינו על כל היום כו', ועי"ז הוא מקרר את בחי' הרע שביצה"ר שהוא בחי' רע גמור, ויהי' בנקל לו יותר להכניעו בשעת ק"ש ותפלה עכ"פ שיסכים לביטול דנה"א להיות בבחי' אתכפיא ואתהפכא שעי"ז גורם לאכללא שמאלא בימינא כו', שז"ע בחי' המקל דיעקב שע"י הי' בחי' קרי"ס כו', וכנ"ל בענין כי במקלי כו', וע"י קרי"ס באו לבחי' תומ"צ שהם רמ"ח פקודין רמ"ח אברי' דמלכא בחי' עצמיות בחי' גילוי המהות כו'.