רלו

וכדי לבוא לבחי' מקל דיעקב זהו ע"י שפועל בעצמו בחי' לאכללא שמאלא בימינא, הוא הכנעת היצה"ר שיסכים לבחי' הביטול דנה"א ע"י ההתבוננות בק"ש בבחי' אחד ובחי' ועד כו' עד שיבא עי"ז לבחי' ואהבת בשני יצריך, וזהו ג"כ מה שמקדימי' שתים לפני' והאופנים כו' לפני ק"ש בכדי שעי"ז יתעורר הנה"ב ששרשו משמרי האופנים.

ואם כ"ז אינו פועל לו ע"ז ארז"ל לעולם ירגיז אדם, שהוא בחי' המקל היינו ענין ההרגזה בדברים קשים וכמארז"ל יזכיר לו יום המיתה, שעי"ז יתרכך להסכים לבחי' הביטול, וכמו שמצינו שדברים קשים נק' הכאה כמ"ש במ"א בענין ויך את המצרי שאמר למשה הלהרגני אתה אומר שארז"ל מלמד שהרגו בשם. והענין יובן ע"פ משרז"ל במד"ר וארא פ"ט בענין שאין הקב"ה רודה את הרשעים אלא במקל שנא' והכלבים עזי נפש (ישעי' נ"ו י"א), מה דרכו של כלב לרדות במקל כך כו', והיינו כי הרשע נק' כלב ע"ש שכולו לב היינו שהוא ברשות לבו, כמארז"ל הרשעים הם ברשות לבן כמ"ש ויאמר המן בלבו וכתי' אמר נבל בלבו, אבל ע"י שכובש את יצרו הרע ומכניעו ע"י שמוח שליט על הלב להיות היצה"ר בטל לנה"א עי"ז גורם לאכללא שמאלא בימינא, ולהיות דומה לבוראו שלבו ברשותו כמ"ש ויאמר ה' אל לבו, ואם בדברים רכים הוא בחי' ההתבוננות בגדולת ה' אינו פועל להכניע את יצרו הרע צריך להרגיז עליו בדברים קשים, וז"ע המקל כו'.

ופי' לעולם ירגיז דמשמע שתמיד צ"ל בחי' רוגז זה, הענין יובן ע"פ מארז"ל שמזיעתן של חיות הקדש נהר דינור יוצא, פי' הזיעה הוא ארס וחימה שלהם וכמ"ש הנה סערת ה' חימה, שענין הזיעה שלהם הוא מחמת הפחד שזעים מחיל כסא, וכמ"ש והחיות נושאות את הכסא, ומחמת פחדם שזעים מחיל כסא יוצא זיעה, וכמו שאנו רואים באדם שמחמת הפחד יוצא ממנו זיעה, והוא בחי' פסולת שלהם, כי בכל עולם ועולם יש בחי' טוב ורע, ואין ר"ל רע ממש ח"ו, אלא רע מל' כעס וחימה, והו"ע חו"ג שבכל העולמות, ומזיעה זו נעשה נהר דינור על ראש רשעים שהוא בחי' הכעס על ההיפך שהם עוברים רצונו ית'. וכן הענין באדם שהוא עולם קטן יש בו ג"כ חו"ג וצריך לעורר הגבורות שבו על בחי' הרע שבו שהוא מסט"א שהם הם הרשעי', ופי' לעולם