רלג

אחת עם מטה משה, וז"ע ג"כ מ"ש מטה עוזך כו'), הנה בשל"ה ע"פ זה כתב והנה מקובל בידינו שיש בפסוק זה שמות גדולים כי במקלי כ"י ב"מ שם מכב"י שעולה ע"ב ויוצא מפסוק מי כמוכה באלים הוי', אח"כ קל"י שיוצא מפסוק לישועתך קויתי ה', ופסוק מי כמוכה נא' בשירת הים.

ולהבין כ"ז, הנה בקרי"ס נא' אשירה להוי', ויובן בהקדם ענין ירידת הנשמה בגוף, שלכאורה הלא הנשמה היתה עומדת למעלה בבחי' דחילו ורחימו רצו"ש כמ"ש חי ה' אשר עמדתי לפניו כו' ולמה ירדה להתלבש בגוף שמסתיר ומעלים, שגם אם מתעורר למטה באהוי"ר אינה בערך האהוי"ר כמו שהיתה קודם התלבשותה בגוף.

אך הענין הוא, דהנה כתי' נורא תהלות עושה פלא, ואנו אומרים נורא תהלות אדון הנפלאות המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, פי' המחדש שבחי' הבריאה היא יש מאין, ולא כמו בחי' השתלשלות שהוא בחי' העלם וגילוי, כמו שכל ומדות שהמדות היו כלולים תחלה בהעלם בשכל ואח"כ יצאו מהעלם אל הגילוי בבחי' מדות שבלב כו', אבל בחי' הבריאה אינו שייך לומר שהיו בהעלם תחלה כו', שאפי' בעולמות עליונים אינו שייך לומר כן ופשיטא בעוה"ז הגשמי ז' רקיעים כו' דאא"ל שהיו בהעלם, כ"א שזהו בחי' בריאה יש מאין כו'. וזהו עושה פלא, שהוא בחי' הבריאה יש מאין כו'. והנה מאחר שהוא בחי' בריאה יש מאין הנה החיות המחי' אותו הוא מוסתר ונעלם, וכמו הנשמה שמחי' את הגוף שאנו רואים שהאברים מתפעלים מהנשמה שמחי' אותם, כמו ראי' ושמיעה, וכמו שכל שהוא רוחני במוח הגשמי שהוא מד"י גשמי' ארמ"ע שבהכרח לומר שזהו מבחי' הנשמה המחי' אותם כו', אבל מהות הנשמה אינה מושגת כלל, וגם כחות הנשמה ג"כ אינו מושג שאינו שייך לומר בבחי' הנשמה בחי' התחלקות פרטי רמ"ח אברים כו', שהשגתינו מה שאנו משיגים הוא לגבי הנשמה רק בחי' ידיעת מציאותה ולא מהותה שמשיגים רק מציאת הנשמה אבל לא בבחי' מהות. ועד"ז יובן למעלה בחי' המחי' ומהוה מאין ליש