רל

חולין על טהרת תרומה או קדש ונק' חולין שנעשו על טהרת הקדש, כמו קדש עצמך במותר לך, שכל דברים המותרים הם מק"נ שנק' חול ומעורב טו"ר וע"י עבודת האדם יוכללו בקדושה, וכמ"ש בכל דרכיך דעהו וכל מעשיך יהיו לש"ש, שכללות התורה ומצותי' הוא לברר בירורי נוגה ולאהפכא מחשול"נ. וא"כ הבדלה שבין קדש לחול אינו מסך מבדיל לגמרי, וע"ז אומרים ברוך אתה ה' המבדיל בין קדש לחול. אבל יש עוד מסך המבדיל בין טמא לטהור שהוא ענין דברים האסורים והטמאים דגקה"ט לגמרי, ומסך המבדיל זה המסתיר לגמרי האור האלקי נק' ערלה וטמא טמא יקרא שא"א להיות להם עלי' ותיקון עפ"י התורה.

וזהו שאמרו זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם, חנם בלא מצות, שבגלות מצרים הנק' ערלה לא הי' להם כח לעורר באתעדל"ת אתעדל"ע בקיום המצות מעשיות שהעוה"ז הי' בהסתר אור האלקי וחשך גמור, רק היו מקבלים ההשפעה ע"י פרעה אותיות עורף מבחי' אחוריים דחיצוניות דרצון העליון שלמעלה מאתעדל"ת אתעדל"ע ושם אין האתעדל"ת מגיע כו' וקמי' כחשיכה כו' ואם צדקת כו' ושממית בידים כו', ואעפ"כ היו מקבלים אור ושפע רב, שמפני עוצם הרוממות דכולא קמי' כל"ח שאינו תופס מקום כללות ההשתל' בא ההשפעה בשפע רב, כמשל הידוע שפירורי הפקר דסעודה שעושה המלך ברוממותו לשפע רב יחשב, אך שאינם מקבלים רק תמצית וחיצוניות ואחוריים השפעה גשמיות שהרי כתי' וכבודי לאחר לא אתן. וזהו שנק' חרפת מצרים שהוא בחי' ערלה וחושך התחתון המחשיך ומעלים ומסתיר עוה"ז הגשמי, ושרשו מחשך העליון דברישא חשוכא כו'.

ה) אך עיקר הטעם שהיו ישראל בגלות מצרים בבחי' ירידה ושפלות אצל פרעה בחושך גדול כזה, המכוון הי' בכדי שיהי' יתרון אור מן החושך כידוע, והוא ע"י הסרת הערלה ושבירת המסך המבדיל דחשך התחתון דקליפת מצרים ע"י אותות ומופתים דעשר מכות, וכמ"ש וידעו מצרים כי אני ה', כי פרעה אמר לא ידעתי את ה' מי ה' אשר אשמע כו' שהי' מקבל מבחי' רם על כל גוים הוי' ולכן הי' למטה חשך גמור, ולבסוף הודה בעצמו ואמר ה' הוא הצדיק ואני כו', לכן אמר עבדים היינו כו' ויוציאנו ה' ממצרים ביד חזקה כו' וכתי' או הנסה כו' ובמוראים גדולים, שכדי לשבר קליפת מצרים ערות הארץ הוצרך להיות הגילוי ממקום גבוה מאד, כמ"ש המגביהי לשבת המשפילי כו', ועברתי באמ"צ אני ולא מלאך כו'.