רכא

בק"ש קעומ"ש, וע"י תומ"צ ממשיכים יחוד זו"נ רמ"ח פקודין רמ"ח אברין דז"א, ושאלתו הוא על ענין קיום המצות ולכן אמר ה' אלקינו שזהו קעומ"ש וזה ניחא אצלו, אבל העדות והחוקים והמשפטי' שהם בז"א ע"ז שאלתו דהרי א"כ המצות נוגעים רק באצי' בז"א, אבל לגבי עצמות אוא"ס אין זה נוגע כלל כמארז"ל וכי מה איכפת לי' להקב"ה כששוחט בהמה ואוכל או נוחר ואוכל כלום אתה מועילו כו', אשר מכ"ז יראה שאין טובת האדם ורעותיו נוגעות כלל לגבוה כ"א אל האדם בלבד כו', ובמקומות רבים אמרו היפך זה, ופי' בעבודת הקדש ח"ב פ"ג דבאצי' נוגע מעשה המצות וכנ"ל דרמ"ח פקודין נק' רמ"ח אברים דמלכא אבל באדון יחיד שרש השרשים שמה לא איכפת כלל. ויש להעיר מפסוק שחת לו לא בניו מומם, וע' מזה בזח"ג האזינו דרצ"ז ע"ג, ובפ' וארא דכ"ו סע"ב, ובמדרש כי תשא ר"פ מ"ב. והנה מבואר בת"א בד"ה ויאבק איש שמגביהים א"ע לינק מבחי' דקמי' כחשיכה כאורה כו' וכנ"ל דלי' לא איכפת כלל, וא"כ שאלתו מה העדות כו' כלומר מה הטורח הזה דעול מצות, כיון דההמשכה או הפגם אינו נוגע בעצמותו כלל רק באצי', וא"כ יהי' די בקבלת עומ"ש לקבל עליו עול אדון יחיד כו', ולמה לא יספיק לקבל מאדון יחיד דקמי' כחשיכה כאורה שלא ע"י אצילות הקדוש ששם אי אפשר כ"א ע"י עול מצות וכו'.

וע"ז משיב עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו כו' כלומר לא כמו שחשבת שא"ז נוגע לאדון יחיד שרש כל השרשים כ"א אדרבה זהו דוקא חפצו של אדון יחיד ממש, כי אע"פ שודאי אין הפגם נוגע שם כלל כ"א באצי' אבל עכ"ז זהו דוקא חפצו ופנימי' רצונו של אדון יחיד שבכך רצונו וחפצו שיומשך האור ע"י האצי' הקדוש, והפגם שבאצי' זהו נגד רצונו ממש אעפ"י שאין הפגם מגיע אליו ממש ח"ו, עכ"ז הפגם שבאצי' זהו כביכול כאילו נוגעים בכבוד עצמותו ממש, ונשמע זה ממשארז"ל ועשיתם אתם מעלה אני עליכם כאלו עשאוני ופי' בלק"ת בשה"ש בד"ה אני ישנה אשר מה שע"י המצות ממשיכים גילוי האור בכלים דז"א דאצי' חסד דרועא ימינא וכו' זהו נחשב אצלו ית' כאלו עשאוני ממש ודו"ק.

והענין כמ"ש לך אמר לבי בקשו פני את פניך הוי' אבקש ופי' בזהר פ' אמור דצ"ג ע"ב אלין זמנייא וחגייא וכמ"ש שלש פעמים בשנה