רג

מבחי' מדות כו' שזהו בחי' העלאה לעצמותו כו', וזהו ע"ד ההפרש שבין אהבה דבכל נפשך ובין אהבה דכל מאדך כי אהבה דבכל נפשך הוא בחי' נפשי אויתיך בלילה, דהיינו שכמו שהאדם מתאוה לחיי נפשו לפי שהנפש מחי' אותו, כמו"כ נפשי אויתיך לפי שהוא מקור המחי' ומהוה, נמצא שהוא רק העלאה לבחי' מדות כו' לפי שמקור החיות נמשך מבחי' ז' מדות בחי' ע' רבתי, משא"כ אהבה דבכל מאדך שהוא בלי גבול הוא בחי' העלאה לעצמו' אא"ס שלאו מכל אינון מדות איהו כלל כו'.

והנה ע"י שמע ישראל שהוא ב' בחי' העלאה כי שמע שם ע' הוא בחי' העלאה לבחי' ע' רבתי שהוא בחי' מדותיו ית', וישראל שהוא בחי' העלאה לעצמותו ית', עי"ז נמשך שיהי' הוי' אלקינו דוקא דהיינו שההמשכה מבחי' ארך אפים שהוא למעלה מבחי' מדות יהי' נמשך דוקא בבחי' חכ' ובינה כי הוי' אלקינו הוא בחי' יחוד חו"ב כו', וכשנמשך בחו"ב אזי אין פרעה יכול לקבל כ"א נמשך אלינו כמ"ש יאר פניו אתנו, וזהו הוי' אלקינו אלקים שלנו, וה' אחד הוא בחי' יחוד זו"נ שהוא בחי' המשכה שנמשך בעולמות, כי אחד הוא בחי' ז"ר וארץ וד"ר העולם והם בטלים לאל"ף בחי' אלופו ש"ע כו', וזהו שמסיימין בסוף ק"ש אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מאמ"צ לפי שע"י ק"ש שהוא בחי' שמע ישראל שנמשך המשכה בבחי' הוי' אלקינו עי"ז נמשך יצ"מ וכנ"ל בפי' ויוציאנו ה' אלקינו ממצרים.

ו) והנה ב' בחי' אלו שמע וישראל זהו ענין ההפרש שבין השבטים ליוסף, דהנה ביוסף כתי' בן פורת עלי עין דהיינו שהוא למעלה מבחי' ע' רבתי, וזהו מ"ש ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך שהוא למעלה מאחיו. דהנה בשבטים כתיב והנה אנחנו מאלמים אלומים בתוך השדה, והיינו שענין עבודת השבטים הוא בחי' עבודת הבירורים וזהו מאלמים אלומים כמו למשל מי שעושה אלומה שמלקט את השבלים המפוזרים ומלקט ומייחד אותם, וכך הוא עבודת השבטים הוא בחי' העלאת הניצוצות שנפלו בעולם הפירוד, והם מעלין אותם לעולם היחוד, שכל זה הוא בחי' שם ע', כי שם הוא בגימ' רפ"ח עם שם ב"ן, שהעלאת השבטים הוא בחי' העלאת רפ"ח ניצוצין ע"י שם ב"ן המברר כו' שהעלאה זו הוא רק לבחי' ע' רבתי. אבל ביוסף כתי' והנה קמה אלומתי וגם נצבה ששרש יוסף הוא למעלה מהשבטים שנא' בו על אחיך לפי שבחי' יוסף הוא העלאה כמו בק"ש מה שמרומז בתיבת ישראל שהוא בחי' העלאה לעצמותו כו' שלמעלה מבחי' ע' רבתי, וזהו עלי עין למעלה מבחי ע' רבתי אלא שהעלאה שלו הוא לעצמותו ומהותו אליו ולא למדותיו. וזהו מ"ש ב' פעמים בן פורת, כי פורת הוא מל' פרו ורבו שיוסף הוא ממשיך בחי' תוס'