רב

שמצינו שהי' איש טוב בעצם וכמ"ש מי יתנך כאח לי וארז"ל בילקוט בשה"ש רמז תתקצ"ג כיוסף לאחיו שהם גמלו לו רעה והוא גמל להם טובה ואמר אנכי אכלכל אתכם, וזהו מ"ש ויוסף הוא המשביר לכל עם הארץ שהי' בחי' מדת הטוב בעצם, ולפי שהי' יוסף בחי' מדת טוב, לזה ע"י יוסף נמשך שיהי' ויוציאנו ה' אלקינו ממצרים שיומשך ויתצמצם ההמשכה מבחי' ארך אפים בבחי' חכ' ומדות דוקא ועי"ז ויוציאנו ה' אלקינו כו' לפי שכשאו"א מלבישים לזרועות דא"א עי"ז נמשך יצ"מ שענין גלות מצרים הוא דוקא מבחי' מצרים שהוא בחי' ארך אפים אבל כשנמשך המשכה מבחי' ארך אפים בבחי' חכ' עי"ז נעשה יצ"מ לפי שמשם לא יוכל פרעה לקבל לפי שפרעה אינו מקבל רק מבחי' עורף, אבל מבחי' פנים אינו יכול לקבל, וכשנמשך ההשפעה בבחי' פנים אינו יכול לקבל, וזהו שא' פרעה לא ידעתי את הוי' לפי שמשם הוי' שהוא בחי' חכ' ומדות אינו יכול לקבל ורצה לקבל דוקא מבחי' עורף לכן אמר לא ידעתי את הוי', אבל ע"י יוסף שהוא מדת הטוב וממשיך המשכה בבחי' פנימי' שעושה מבחי' שכם אחד, לכן עי"ז הי' יצ"מ כו'.

ה) והנה בכל יום צריך שיהי' יצ"מ וכמ"ש למען תזכור את יום צאתך מאמ"צ כל ימי חייך, והנה כדי שיהי' יצ"מ צריך להיות נמשך המשכה מבחי' ארך אפים בבחי' חכמה ומדות דוקא וכנ"ל, והנה כדי שיומשך המשכה זו צריך להיות מתחלה העלאה לבחי' זו, והיינו שצריך שיהי' בחי' העלאה לבחי' מדת ארך אפים וגם העלאה לבחי' מדות כו' כיון שהמשכה צריך לימשך בבחי' מדות דוקא, והנה בחי' העלאה זו זהו ענין ק"ש שמע ישראל, דהנה שמע הוא שם ע', ע' הוא בחי' ע' רבתי שהוא בחי' ז' ימי בראשית שהם בחי' ז"מ עליונות וכשהם כלולים עדיין בבחי' אימא אזי הם ע' שכל מדה כלולה מעשר, וגם הע' הוא רבתי כו' שהם בבחי' גדלות כו', והנה שם ע' היינו שם והארה בעלמא מבחי' מדות אלו נעשה מקור לעולמות כי מבחי' עצמו' המדות אינו נמשך בעולמות כ"א שם והארה מבחי' מדות אלו נמשכו בעולמות, והנה כשיתבונן בזה איך שרק שם והארה מבחי' ע' נעשה מקור לעולמות אזי נעשה לו אהבה ותשוקה לבחי' ע' רבתי דהיינו לעצמי' המדות כיון שהם מקור החיות כו'.

אך הנה כ"ז הוא בחי' התבוננות של נה"ב ששרש השגת נה"ב הוא רק בבחי' ע' רבתי, אך בחי' ישראל שהוא בחי' נה"א שחלק הוי' עמו שרש השגתו הוא בבחי' עצמו' אוא"ס ממש שלית מח' תב"כ דהיינו בבחי' אא"ס שלמעלה