קצח

במצרים מבואר בפע"ח ובמ"ח שמצרים הוא בחי' מצר ים ולזה עבדים היינו לפרעה במצרים כו'.

ולהבין פי' מצרים שהוא מצר ים, הענין הוא דהנה ארז"ל כמה ארך אפים לפניו שכל הדורות היו מכעיסין ובאין כו', והיינו שמבחי' ארך אפים נמשך שמאריך אף, הגם שמכעיסין ובאין אעפ"כ מאריך אף כו', והנה רז"ל למדו זה ממה שכתי' ארך אפים, ארך אף מיבעי' לי' אלא שמאריך אף לצדיקים ומאריך אף לרשעים. דאם הי' כתי' ארך אף היינו אומרים שמאריך אף לצדיקים לבד, אבל כיון שכתיב ארך אפים מזה למדו שמאריך אף גם לרשעים, והיינו ממה שניתוסף שני אותיות ים לארך אף מזה נמשך שמאריך אף גם לרשעים, וזהו ענין מצר ים שמאותיות ים דהיינו שתי אותיות שבארך אפים עי"ז נמשך גלות מצרים, לפי שמשם נמשך שיהי' מאריך אף לרשעים כו'.

ולהבין כ"ז יש להקדים ענין מ"ש מי כה' אלקינו בכל קראנו אליו, ואיתא בספרי אליו ולא למדותיו. ולכאורה אינו מובן שהרי איתא בספרים שהשמות הם בעשר ספירות כמו שם אל בחסד ושם אלקים בגבורה ושם הוי' בת"ת והרי הקריאה היא לשמות כו' וכמ"ש במשה אנא אל נא רפא נא לה, וכן אנו אומרים אנא ה' הושיעה נא, נמצא שהקריאה היא להשמות והשמות הם במדות, ואיך נאמר אליו ולא למדותיו. אך הענין הוא דהנה באמת אוא"ס הוא לאו מכל אינון מדות איהו כלל וכולא הוא רק לאחזאה איך מתנהג עלמא אבל לאו דאית לך צדק ידיעא כו', דהנה בחי' מדות הם בבחי' גדר מהות כמו למשל מדת החסד למטה שהוא בבחי' מהות והגם שאין ערוך כלל מדת החסד שלמטה למדת החסד שלמעלה שהרי נאמר מכלכל חיים בחסד, שלמעלה מדת החסד עצמו הוא מחי', אך אעפ"כ הוא בבחי' מהות, וכן אפי' מדת החכ' היא ג"כ בבחי' מהות, אבל אוא"ס הוא בבחי' בלי מה בלי מהות ולית מח' תפיסא בי' כלל והוא למעלה מגדר מדות כו', אלא שנתלבש במדת החסד שיהי' אור וחיות במדת החסד ושארי מדות העליונות ומשפיע בהן ועל ידן בעולמות חיות שהוא בבחי' גבול ומדה, שאלו לא נתלבש במדה הנ"ל לא הי' כלל ההשפעה וחיות בבחי' גבול ותכלית כ"א בלי גבול וגם לא הי' החיות כלל ע"ד שהוא עתה עוה"ז הגשמי ושמים וארץ גשמי' וכמו שלע"ל שיהי' גילוי עליון