קצו

ובזה יוסר קושיית האלשיך ושאר מחברים, האדם יחטא ושחיטת הבהמה יכפר עליו, אך הענין דכל זה הוא בחי' בירורים, ובזמן שבהמק"ד קיים היו מקריבי' קרבנות על השוגג, שכ' הוא ז"ל בשם בה"ע כדי שעי"ז יבוא האדם לתשובה, והוא עצמו חילק בין חטא הנפש לגוף ורק על אחת מהם מהני הקרבן, ולפי מה שנת' הנה העיקר הוא בענין קשוט עצמך תחלה והו"ע העלאת נפה"ב שבאדם, ואז הי' יכול להעלות גם הקרבן שיוכלל בבחי' ארי' דאכיל קרבנין בבית ראשון כנודע, וע"י העלאת הקרבן להיותו מבחי' התהו שקדם לתיקון עי"ז נמשך ריח נחוח להוי', ועי"ז מתכפר לו על נפשו הבהמית נפש תחת נפש, כמ"ש בלק"ת בד"ה שובה השני בד"ה ונשלמה פרים (ומ"מ זהו רק על השוגג, וכמ"ש באגה"ק ססי' ך"ח הנ"ל, בירור ק"נ לבד, ועל המזיד צ"ל תשובה מעומקא דליבא שז"ע שנת' בילקוט שאלו להקב"ה אמר יעשה תשובה ויתכפר לו), ועכשיו תפלה כנגד תמידין (שהיו עולות) תקנו הו"ע הקרבת נה"ב, וצ"ל קשוט עצמך תחלה העלאת נה"א.

וזהו אדם כי יקריב, אדם קאי על מחדו"מ דתורה ומצות, כי יקריב לנה"א, ולכן נא' ל' יחיד שקאי על אדם דתומ"צ, ולכן אמר ג"כ מכם אחר תיבת כי יקריב, ולא אמר מכם כי יקריב, כי ההקרבה היא ע"י האדם מחדו"מ דתומ"צ, ואח"כ תקריבו את קרבנכם הוא העלאת נה"ב ל' רבים ע"ש כי רבים הם המקריבים (וגם י"ל דנה"ב הוא ל' רבים ע"ד ההפרש שנת' במ"א בין נפש לנפשות, וצ"ע).

מן הבהמה ומן הבקר כו' יתפרש על הנה"א וגם על נה"ב, כי בנשמות דבי"ע גם הנה"א הוא בחי' זרע בהמה כמ"ש בת"א בד"ה ואלה המשפטים ובכ"ד, ומ"מ אין כ"ז עדיין שלימות המעשה שהרי אומרים ושם כו' כמצות רצונך שהקרבת הבהמה עצמה הוא יותר נעלה, שכאשר יתגלה בחי' כבוד ה' לעיני