קצב

לפרעה, ולכן כדי להיות אני מדבר שיומשך מבחי' אני בחי' אוא"ס ב"ה דכי לא אדם בבחי' אדם שנק' מדבר זהו ע"י הצדקה).

ה) וזהו וידבר הוי' אליו אדם כי יקריב ל' עתיד קאי על זמן דעכשיו שאין בהמ"ק קיים, ומ"מ ע"י מחדומ"ע של התומ"צ נמשך גילוי שם מ"ה, וזהו כי יקריב מכם בירור ותיקון הנה"א שנק' ג"כ זרע בהמה, ועי"ז יהי' התפלה בחי' מזבח בירור דב"ן, והיינו מן הבהמה תקריבו כו'. ולכן כל הקרבנות רק על השגגות שהן מעשה בלי מחשבה וזהו מהתגברות נפש הבהמית, והעולה שהיא באה על הרהור הלב הוא מחשבה בלי מעשה (וע' מ"ש על הזהר קרח קע"ח גבי ולא אתבריאו גופא דשדי כו' האור בלי כלי אין לו קיום כו'). אבל אדם בחי' מחדומ"ע, ולא עוד אלא כי האל"ף מורה ג"כ על בחי' פלא בחי' רביעית כמ"ש במ"א ע"פ רובע ישראל ובענין אף עשיתיו, וזהו אאלפך חכ' ובינה היינו ע"י ב' מזלות ונוצר ונקה, ולכן עי"ז יוכל להיות בירור ותיקון השגגות כו', כי הנה המברר צ"ל גבוה ונעלה מן המתברר לכן דוקא אדם כי יקריב כו' אתם קרוים אדם שהאל"ף מורה על גילוי בחי' רצון העליון שלמעלה ממחדומ"ע לכן יוכל לברר ולתקן חטא השוגג אף הנמשך ממחשבה כגון העולה הבאה על הרהור הלב כו' והחטאת הבא על מעשה כו', ולכן שם אדם אדמה לעליון, וגם אדם ל' מן האדמה, כי דוקא ע"י התלבשות הנשמה בגוף אשר הוא מן האדמה יזכה לבחי' אדמה לעליון פי' בחי רביעית שהוא כתר בכלל כו' שנק' עליון כו', וזהו קרבן להוי' קירוב אותיות שם הוי' ויש בו ד' אותיות המורה על ד' בחי' משא"כ בכלים רק ג' בחי' רת"ס מחדומ"ע, וז"ע הירידה צורך עלי' להיות יקריב מכם ע"י אדם מחדומ"ע דתומ"צ עד שיתעלה להיות ג"כ בבחי' אדם, כי שורש הנשמה שעלה במחשבה הוא בחי' לבושין כנודע ממאמר לבושין תקינת לון דמנייהו כו', אבל ע"י אדם מחדומ"ע דתומ"צ