קצ

הנפש עד שמורידה ח"ו למשוך אחריה, ואין החבוש מתיר עצמו לצאת ממנה, ועז"נ ותרא את עני אבותינו במצרים, פי' אבותינו הוא הכח אשר יש לנו מאבותינו בירושה הוא בחי' חג"ת אהוי"ר כו', אברהם מדת האהבה כו' הרי הוא בבחי' עוני ודוחק ולחץ ואין עני אלא בדעת שאין לו דעת חזק להוליד אהוי"ר, וכ"ז הוא ע"י היותו במצרים הוא בחי' מיצר הגרון המונע ומעכב השגת השכל מלבוא לידי גילוי בלב שז"ע טמטום הלב שהלב אטום מלקבל דבר חכמת השגת מוחו בבחי' התבוננות דאני ה' לא שניתי כנ"ל.

ולזה ניתנה התו' שנק' עוז כמארז"ל אין עוז אלא תורה שנא' ה' עוז כו', שהיא הנותנת כח לנה"א להוציא ממסגר אסיר ושיוכל להתגבר על הנה"ב וחומריות גופו, וגם נק' תושי' שמתשת כח הנה"ב, וכמארז"ל אם פגע בך מנוול זה (פי' רש"י יצה"ר) משכהו לבהמ"ד וגם אם אבן הוא נימוח כו', וזה"ע ד' אמות של הלכה שהם במקום המשכן והמקדש ששם היו מקריבים הקרבנות ועכשיו ד' אמות של הלכה הם הנותני' כח ועוז שיוכל להיות העלאת הנפש כו'.

ד) וזהו אדם כי יקריב, כי אדם פי' אל"ף דבור מעשה פי' מחדומ"ע של התומ"צ, ונק' המחשבה אל"ף ע"ד אאלפך חכמה ובינה וגם ל' פלא ומכוסה שהמחשבה היא בחי' העלם לגבי הדבור כנודע מענין יוצר אור ובורא חשך כו' ומחדומ"ע הן בי"ע ושרשן משלשים כלים דז"א פנימי אמצעי תיכון היינו מחדומ"ע כו'. והכח ע"ז שיתלבש בחי' אוא"ס שהוא כי לא אדם בבחי'