קפח

מפני שארז"ל משחרב בהמ"ק אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד"א של הלכה שהוא בחי' גילוי שם מ"ה שע"י התורה נותן כח להיות בירור הנה"ב וכמ"ש בת"א ד"ה בחדש השלישי שלכן התורה נק' עוז ותושי', עוז ע"ש שנותנת כח בנה"א ותושי' שמתשת כח הנה"ב.

ג) וביאור הענין דהנה כתיב מה רבו מעשיך ה', וכתיב מה גדלו מעשיך כו' ונת' במ"א ההפרש בין מה רבו למה גדלו שמה רבו מעשיך קאי על ריבוי התהוות הנבראים שנבראו בשי"ב בבחי' דצח"ם וכל א' וא' יש בו מינים רבים עד אין שיעור כמו שאנו רואים שיש בפרטי דצ"ח מינים רבים חלוקים זמ"ז וגם בבחי' מדבר כו', וע"ז נא' מה רבו מעשיך שדוד המלך ע"ה שיבח להקב"ה כשהתבונן בריבוי הנבראים שנבראו שזהו נק' בשם מעשיך וכמו על כל שבח מעשה ידיך שהוא בחי' דבורו של הקב"ה שחשיב מעשה כמשל המעשה שהוא כח היותר אחרון וחיצוני באדם כו', כמ"ש מזה במ"א, ע' בד"ה אוא"ס למעלה עד אין קץ, ובהגהות לשם. אבל מה גדלו מעשיך אם שהם ג"כ בכלל המעשה יחשב שהרי גם הם נבראי' מ"מ נא' עליהם גדלו שהוא המלאכי' שהם נבראים גדולים כנודע מארז"ל רגלי החיות כנגד כולם שוקי כו' קרסולי כו', ומענין מלאך בשליש העולם עומד, וכמ"ש מזה בלק"ת שה"ש בד"ה יונתי, והם עומדים ברום עולם ומשמיעים ביראה ואומרים קדוש כו'.

ומ"מ גם עליהם נא' בורא קדושים ישתבח שמך שגם המלאכים שאומרים קדוש הנה הם משבחי' רק את בחי' שמך לבד וכמו שאומרים ג"כ וכולם מעריצים ומקדישים וממליכים את שם כו', שנודע שענין השם הוא רק הארה בעלמא לבד, רק שזהו בחי' היותר גבוה מכמו בסתם מעשה שענין המעשה הוא כח היותר חיצוני כנ"ל ועד"מ אומן העושה כלי הנה כח המעשה נעשה נפרד מעצמיות האדם העושה הכלי, וע"י אחיזת הכלי עם הכח המלובש בו אין נמשך עצמיות האדם אחריו (ועד"ז יובן למעלה הגם כי בכל עת ובכל