קעב

לבב וכן בצדקה כתי' אל ירע לבבך בתתך לו כו', וכן בת"ת ארז"ל וכן לדבר הלכה, שצריך להיות כולם בשמחה דוקא, וזהו ענין נה"י כו'.

וכל זה הוא בחי' וא"ו של שם הוי', והה"א של ש' הוי' ז"ע מחדו"מ, דהנה תמונת הה"א הוא ששני קוין הם מחוברים והקו השלישי הוא נפסק, והיינו ששני קוין מח' ודבור הם מחוברים שיש להם התחברות זע"ז כו' כי מה שהוא חושב הוא מדבר, משא"כ בחי' מעשה הוא נפסק וכמ"ש לכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו הפסיק הענין כו', אך מ"מ בבחי' רגל הקצר יש פתח קטן וז"ע פיה פתחה בחכ', דהיינו שלמטה בבחי' עשי' נמשך דוקא מבחי' חכ', וכמ"ש כולם בחכ' עשית, ה' בחכ' יסד ארץ, וזהו ו"ה כו'.

והנה י"ה הוא בחי' מוחין, והיינו שאף שו"ה הוא בחי' מדות ומחדו"מ דקדושה מ"מ הוא בחי' יש מי שאוהב, משא"כ י"ה הוא בחי' מוחין שהוא בחי' ביטול בעצם שאינו בבחי' יש כלל עד שאין ערך ביניהם כלל וכמ"ש כי גבהו שמים מהארץ. והנה צריך להמשיך מבחי' מוחי' במדות שהביטול שבמוחי' צריך להמשיך במדות שבלב ג"כ, והנה זהו שאין השם שלם דהיינו שעמלק מכסה ומסתיר ומפריד בין י"ה לו"ה שלא יהי' מאיר הגילוי שבמוחי' בלב כלל והיינו אף שמתבונן באלקות ומשיג בשכלו מ"מ עמלק הוא מפריד שלא יומשך בלב וזהו אין השם שלם.

ולהבין בתוס' ביאור ענין שעמלק מפריד בין י"ה לו"ה, הענין הוא דהנה כתי' ישמחו השמים ותגל הארץ, ישמחו השמים הוא י"ה, ותגל הארץ הוא ו"ה ששמים הוא מבחי' י"ה וארץ הוא מבחי' ו"ה, והנה איתא בגמ' שא' ההוא מינא לאמימר מפלגא דלעילא דהורמיז ומפלגא דלתתא דאהורמיז, וע"ש בתוס' פי' ר"ת, והיינו שרצה להפריד בין שמים לארץ, דהנה כתי' יהי רקיע ויהי מבדיל בין מים למים בין מ"ע למ"ת וההוא מין רצה לומר שלמעלה שם הוא מאיר בחי' גילוי אלקות, אבל למטה נעשה העולם בבחי' יש ודבר נפרד ועזב ה' את הארץ כו' ורק על השמים כבודו וכמ"ש רם כו' שאומרים שרק על השמים כבודו משא"כ למטה לפי שיש רקיע המבדיל כו' כמו שיש חצר הכבד המפסיק בין אברי הנשימה לאברי המזון, ועי"ז נעשה למטה בחי' פירוד ממש, וזהו שעמלק מפריד בין י"ה לו"ה לפי שאומרים עזב ה' את הארץ