קסח

חייב אינש לבסומי

בס"ד.

חייב אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי כו', הנה כתיב כי יד על כס י"ה אין השם שלם ואין הכסא שלם עד שימחה זרעו של עמלק כו'.

והענין הוא דהנה כתיב ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אובד, ולכאורה אינו מובן למה נק' עמלק ראשית גוים שהרי לא הי' ראשית לא בזמן שהיו גוים הרבה מקודם לו, וגם לא במעלה מכולם ולמה נק' ראשית גוים כו'. והענין דהנה א"י נק' ארץ הכנעני החתי והאמורי כו' ז' אומות, דהנה ידוע שיש ז' מדות בקדושה וכמ"ש לך הוי' הגדולה והגבו' והתפארת כו', והנה כמו שיש ז' מדות דקדושה כמו"כ בלעו"ז יש ז"מ דקליפה כמו שיש אהבה דקדושה כמו"כ יש לעו"ז תאוה רעה כנ"ל, וכן בכל המדות יש לעו"ז שיש מדות דקדושה וכן יש מדות רעות כו', והנה ז' אומות הם ז"מ רעות נגד ז' מדות דקדושה. והנה עמלק הוא נגד הדעת שהוא בחי' קלי' הדעת שיש דעת דקדושה וכמ"ש וידעת היום והשבות אל לבבך כי הוי' הוא האלקי' דהיינו להעמיק דעתו ולהתבונן בגדולת אוא"ס שהוי' הוא האלקי' שכולא חד ואין שום הסתר לפניו ועי"ז ממילא יהי' התהפכות המדות מחשוכא לנהורא כו', אך עמלק הוא נגד בחי' זו, דהיינו אף שיודע אלקות מ"מ הוא בבחי' רע גמור וכמ"ש על עמלק יודע רבונו ומכוין למרוד בו, שהרי עמלק מיד אחר יצ"מ וקרי"ס שהי' בחי' גילוי אלקות למטה לעיני כל עד שמחמת זה נפל על כל האומות אימה ופחד וכמ"ש אז נבהלו אלופי אדום תפול עליהם אימתה ופחד כו', ומה שהם רעות היינו לפי שהרוח שטות מכסה ואינו מתבונן באלקות כלל ועי"ז הם רעות, משא"כ אם מאיר בגילוי אז הם בטלים ואינם רעות כלל, משא"כ עמלק אף שידע ג"כ כל זה יצ"מ וקרי"ס ואעפ"כ ויבא עמלק, והיינו לפי שיודע רבונו ומכוין למרוד בו לפי שאינו רוצה בגילוי אלקות כלל, וזהו שנק' ראשית גוים לפי שהוא כנגד הדעת שהוא ראשית של הז"מ, וכמ"ש בת"ז שהדעת הוא מפתחא דכליל שית, וזהו עמלק עמל לקה, עמל הוא ראשית, לקה הוא אחרית.