קסד

השבטים הוא ענין י"ב אמצעיות, ושבטי ישורון הוא ג' אחרונות, וזהו שנק' חשן ע"ש חושה לעזרתי דהיינו שההמשכה נמשך במהירות ובמרוצה למטה ואינו מתעכב ההמשכה למעלה, כי פעם יכול להתעכב, אבל ע"י החשן הי' נמשך במהרה עד שנמשך אפי' בגשמי' ההשפעה, וזהו חשן המשפט ע"ד מה שנאמר כמשפטו אשר הראת בהר, ופריך בירושלמי וכי יש משפט לקרשים, אלא קרש שזכה להנתן בצפון ינתן בצפון ושזכה לינתן בדרום ינתן בדרום כו', והיינו שמשפט הוא שמעמיד דבר על מקומו, וזהו מ"ש לעשות משפט עבדו ומשפט עמו ישראל, והיינו לפי שישראל למעלה הם במעלה עליונה שנש"י עלו במח', אבל למטה יכול להיות להיפך שנש"י יהיו בגלות תחת ע' שרים, נמצא שאין זה כמשפט שהם למעלה, אבל לעשות משפט עמו היינו שכמו שנש"י הם למעלה במדריגה עליונה כך יהיו למטה ממש, וזהו משפט עמו, וכך חשן המשפט היינו שההמשכה שנמשך למעלה ממשיך למטה ג"כ בגשמי' ממש, וגם שההמשכה אינו מתעכב כלום למעלה ולכך נק' חשן המשפט.

(וזהו שכה"ג הי' צריך לשאת את האבנים על שמות בנ"י ולהעלות אותם אף שענין המנורה הוא ג"כ העלאת נש"י שזהו ג"כ ענין התפלה שע"י התפלה נתעלו הנרות בבחי' נר הוי' נשמת אדם. אך הענין הוא דהנה העלאת הנרות הוא ע"י בחי' תפלה שהיא בבחי' חיצוני' הלב דהיינו שהתפלה היא בבחי' רצון התחתון רצון שנמשך ע"פ שכל וטו"ד שזה נק' חיצוני' הלב, משא"כ ענין העלאת האבנים שעל החשן הוא ג"כ בחי' תפלה רק שהיא בבחי' רעו"ד שנעשה כתר ועטרה שהוא בבחי' פנימי' הלב שהוא בחי' עלי' עליונה יותר, וזהו ע"ד ההפרש שפעם אמרו שתפלה כנגד קרבנות תקנו, ופעם נא' תכון תפלתי קטרת לפניך, שקטרת הי' על מזבח הפנימי, וההפרש הוא כנ"ל, שכשהתפלה היא בבחי' חיצוני' הלב לבד אז הוא כנגד הקרבנות שהי' על מזבח החיצון לבד, וכשהתפלה היא בבחי' רעו"ד אז הוא כנגד קטרת שהי' על מזבח הפנימי כו').

ה) ועתה י"ל מה שעל האפוד לא היו רק ב' אבנים לבד, והענין הוא דהנה ארז"ל שאמרו השבטים כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבינו