קמח

את האדם לפי ששרשו הוא למעלה, כי קליפה קדמה לפרי ג"כ מטעם הנ"ל, וזהו שאין אדם רואה מתוך הלובן שבעין אלא מתוך השחור דוקא כי יתרון האור הוא מן החושך דוקא, וכן אנו רואים שהמים כשבוקעין את עפר הארץ אז נעשים מים חיים אבל מי הים אינו נק' מ"ח רק ע"י שבוקעין עפר הארץ דוקא אז נק' מים חיים, וכך עי"ז שירדה הנשמה למטה בגוף ונה"ב שהוא בחי' חשך והסתר ואתכפי' סט"א עי"ז נעשה יתרון האור, וזהו מ"ש נר הוי' נשמת אדם והיינו שכמו שהנר מאיר את החשך כך הנשמה שירדה למטה נק' בשם נר שמאירה את נה"ב ומהפך את החשך לאור, ולכך המלאכים ביקשו את התורה ולא ניתנה להם כי כלום יצה"ר יש ביניכם, והיינו אף שהמלאכי' בקשו את התורה מסתמא כמו שהיא ברוחניות אעפ"כ השיבו להם כלום יצה"ר יש ביניכם, והיינו לפי שיתרון האור הוא מתוך החשך דוקא. וזהו ענין שלש רגלים תחוג לי שיהי' שלש רגלים דוקא בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך כו' ונתתי לך מהלכי' בין העומדים האלה והגילוי הוא במועדים דוקא שבמועדים נמשך גילוי של בחי' שלש רגלים בחי' הילוך ודילוג כו'.

ג) ומעתה י"ל למה הוקבעו המועדים על זמן התבואה דוקא, הענין הוא דהנה כתי' קדש ישראל לה' ראשית תבואתה. ולהבין למה נק' ישראל בחי' תבואה ראשית תבואתו, הענין הוא דהנה כתי' וזרעתי' לי בארץ והיינו שכמו שהזריעה הוא שזורעין גרעין בארץ ונרקב ועי"ז נעשה צמיחה בתוס' וריבוי כי כלום אדם זורע סאה אלא להכניס כמה כורין, וכך ישראל נק' בשם זריעה וכמ"ש אור זרוע דהיינו שירדו למטה בגוף ונה"ב המעלים ומסתיר על קדושת ה' שהוא רקבון וביטול שאין לה גילוי אלקות כמו שהי' מקודם שירדה למטה שהיתה נהנית מזיו השכינה, וזהו שהגלות בבל נק' ג"כ בשם זריעה, וזהו זרובבל שהיא בחי' זריעה והיינו שהיא בחי' ירידה וביטול עצמותו, אך ע"י זריעה זו נעשה אח"כ צמיחה בתוס' וריבוי יותר, והיינו שעי"ז נעשה גילוי יותר וכמ"ש ברוך ה' אלקי ישראל מן העולם ועד העולם מעלמא