קמד

שלש רגלים תחוג

בס"ד.

[tochen_begin]יו"ט בזמן התבואה כו' תקט"ו כו' מהלכים כו' קדש ישראל - ג"פ[tochen_end]

[zman_begin][משפטים][zman_end]

שלש רגלים תחוג לי בשנה, את חג המצות תשמור כו' למועד חדש האביב כו' וחג הקציר בכורי מעשיך כו' וחג האסיף בצאת השנה באספך כו' מן השדה כו'. וי"ל למה נק' המועדים שהם מועדי הוי' ע"ש התבואה, חדש האביב וחג הקציר כו' וסוכות הוא חג האסיף, [שלכך אם הזמן מגיע לאביב והשעורה אינה אביב עדיין צריך לעבר את השנה כדי שיהי' פסח דוקא בחדש האביב, פי' אביב היינו שהתבואה נגמרה ועומדת מחוברת עדיין וכמשארז"ל קישות שהתליעו באבי' שפי' במחובר]. ולכאו' אין זה מובן מה שייכות הרגלים שנא' בהם שלש רגלים תחוג לי דהיינו לעצמותו, לתבואת הארץ דוקא. ועוד שלפי זה הי' צריך שיהי' הרגלים נוהגין בארץ דוקא שתבואות שייכים להארץ וא"כ גם הרגלים הי' צריך שיהי' בארץ דוקא, ובאמת הרגלים הם נוהגין בארץ ובחו"ל אף שאין אז זמן בכורי התבואו' אצלינו וגם אין לנו תבואות כו'. אך הענין הוא דהנה מתחלה י"ל מה שנקראו המועדים בשם רגלים שמזה משמע שהמועדים שייך לרגל, וזהו שלמדו רז"ל במשנה חגיגה פ"א שקטן שאינו יכול לאחוז בידו של אביו ולעלות מירושלים להר הבית פטור, וכן החיגר כו' לפי שנא' שלש רגלים שמשמע מזה שהמועדים שייכי' לרגל כו', וי"ל מה שייכות המועדי' לרגל דוקא וגם מהו שלש רגלים שהרי רגליים הם שתים.

אך הענין הוא דהנה כתי' כה אמר ה' אם בדרכי תלך כו' ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה, שהמלאכי' נק' עומדים וכמ"ש כולם עומדים כו' שרפים עומדים כו', והנה בעמידה יש מעלה וחסרון, שהמעלה הוא שאין להם ירידה ועומדים תמיד במדרגה אחת, והחסרון הוא שאין להם ג"כ עלי' גדולה כו', אך הנה אעפ"כ ע"י עמידה שלהם שעומדים תמיד במדרגה אחת באהוי"ר ברשפי אש עי"ז הם ממשיכי' המשכת גילוי אלקות, וכמ"ש ורגליהם רגל ישרה, ואיתא בתוס' חגיגה דף י"ג ע"א שישרה בגי' תקט"ו, וכן ואתחנן הוא בגי' תקט"ו שתקט"ו תפלות התפלל משה כמנין ואתחנן.