קמ

תורה בדרך משל ומליצה יש לנו רשות לדבר בם, וע' מזה בלק"ת שה"ש בד"ה צאינה וראינה, דרוש הראשון פ"ג, ובד"ה ושננתם לבניך (שבספר תרטו"ב) ס"ד, וזהו ועשיתם אותם וארז"ל מעלה אני עליכם כאלו עשאוני, כי ע"י עשיית המצות שהם בחי' אברין דמלכא ממשיכי' שיומשך האורות בכלים שז"ע משנ"ת במ"א ההפרש בין איברים לכלים, שהאבר אם לא יש בו קלקול ממשיך חיות הנפש שיתפשט להחיות האבר, ועד"ז יובן ברמ"ח מ"ע שהם רמ"ח אברין דמלכא כו', וכמו שע"י רמ"ח מ"ע ממשיכין בחי' רמ"ח אברין דמלכא כן ממשיכין בחי' זו בכלל ע"י ק"ש שהיא מצוה כללית כמ"ש וזאת המצוה כו' ואח"כ נא' שמע ישראל, וכמו שאנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה שמענו, משא"כ תורה צוה לנו משה, תורה תרי"א, כן בק"ש פסוק ראשון שהוא נגד ב' דברות הנ"ל הוא דאורייתא לדברי הכל.

וזהו מ"ש רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות וארז"ל כל הקורא ק"ש כו' שע"י בחי' רוממות אל זה דק"ש נעשה חרב פיפיות בידם לכבוש את היצה"ר ותאוות הגוף, וזהו שנק' רמח שע"י רמ"ח תיבין דק"ש ה"ז כמו רמ"ח מ"ע וגם יש בה קבלה על כל הל"ת שבעשה"ד שהוא לא יהי' שע"ז נאמר בפסוק ראשון אחד, לא תשא ואהבת, לא תרצח ואבדתם, לא תנאף לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם, כי ליבא ועינא תרין סרסורין דחטאה, וזהו שאמר הכתוב (משלי כ"ג כ"ו) תנה בני לבך לי ועיניך דרכי תצרינה שפי' בירושלמי הנ"ל אי יהבית ליבא ועינא לי אנא ידע דאת לי, לא תגנוב ואספת דגנך ולא דגן חבירך וכן כולן וכנ"ל. ולכן כמו בתורה שרמזו רז"ל בסוכה דנ"ב ע"ב באמרם אם פגע בך מנוול זה משכהו לבהמ"ד אם אבן הוא נמוח, ופי' רש"י מנוול יצה"ר שאם פגע בך להסיתך משכהו לבהמ"ד שע"י התורה יהי' בכוחך להמיח אותו כאבן שז"ע מה שנמשלו ד"ת (שם בסוכה דף הנ"ל) למים שכמו המים כשנוטפים טיף טיף על האבן הגם כי היות האבן קשה מ"מ הרי המים עושים בו רושם במקום שנוטפים כך נמשלו ד"ת למים כמ"ש הוי כל צמא לכו למים שהם יכולים למחות את האבן היינו היצה"ר שנמשל לאבן כמ"ש והסירותי את לב האבן מבשרכם, שזהו שאמרו אם אבן הוא נמוח שאפי' אם לבו כלב האבן ביכולת התורה למחות את האבן הזה, וכמ"ש מזה בלק"ת בד"ה האזינו דרוש השלישי ס"ה, כן יש בחי' זו בק"ש ג"כ להיות כי בק"ש יש כל מה שנאמר בעשה"ד