קלט

ריעין כו' הלא הם שני הפכים, אך הוא מצד שהיש שם בטל בתכלית, וזהו שאומרים כאן אחר ק"ש ט"ו ווי"ן דהיינו להמשיך בחי' י"ה בו"ה שהוא מקור עלמא דאתגלייא שהוא עולם הפירוד כדי שיהי' גם בעוה"ז ביטול היש לאין כו'.

ועדיין צ"ל מאחר שנש"י עלו בבחי' מח' העצמיות שהוא בחי' מח' עילאה שאינה שייכה אל הדבור שזהו בחי' גבוה מאד, ולמה היתה כזאת מלפניו ית' שתרד להתלבש בגוף ונה"ב, שלכאו' הוא ירידה גדולה מאד, אלא ודאי שהוא ירידה צורך עלי' וא"כ מהו ענין העלי' שאח"כ ומה יכול להיות עלי' יותר גדולה מבחי' מחשבה עילאה. אך הענין הוא דהנה כתיב ויקח רמח בידו, ופי' בזוה"ק שהוא בחי' רמ"ח תיבין שבק"ש וכמ"ש בחרבי ובקשתי ות"א בצלותי ובבעותי, וצריך להבין מהו שייכות ענין רמח וקשת לק"ש שנק' ק"ש בשם רמח. וביאור הענין הוא דהנה מה שנת"ל ששרש נש"י עלו במח' עילאה והאהבה אצלם היא טבעית היינו רק מצד שרש נפש האלקי' כו', אבל שרש נה"ב הוא רק מבחי' פני שור שמהשמאל ואפי' נפש השכלי' של האדם הוא ג"כ רק מבחי' פני אדם שבמרכבה, ושרש המרכבה הוא רק מבחי' דבור ד' רבתי דאחד שמזה נראה ליש ודבר נפרד וע"כ נה"ב טבעה בהיפוך מנה"א לימשך אחר תאוות עוה"ז הגשמי', וא"כ המלחמה גדולה ביניהם שנה"א טבעה ורצונה לאהבת הוי' וליכלל למעלה, ונה"ב רצונה בהיפוך מזה לימשך אחר תאוות הגוף ורצונות זרים, וא"כ ע"י מה יוכל לנצח את המלחמה דיצה"ר זהו ע"י רמ"ח תיבין שבק"ש כי ע"י ק"ש נמשך קומה של מעלה דהיינו בחי' ועל הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה אדם אדמה לעליון ועי"ז ממילא נופל הקומה שלעו"ז של היצה"ר שהוא ג"כ שכל ומדות, כי אור דוחה חושך.

וזהו שארז"ל בירושלמי שק"ש היא קבלה על כל עשה"ד, כי הנה כתיב זאת התורה אדם שנמשלה התורה לבחי' אדם כמו שבאדם יש רמ"ח איברין ושס"ה גידים כן בתורה יש רמ"ח מ"ע ושס"ה מל"ת, ודרך פרט הנה איתא בכוונת ק"ש שע"י רמ"ח תיבין שבק"ש ממשיכין בחי' רמ"ח אברין עילאין לבחי' אדם העליון דכתי' ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה והיינו להמשיך בחי' אדם כו', והגם שא"א לבאר ולהשכיל היטיב דבר זה בפרטיות כי אין לו דמות הגוף ולא גוף ח"ו, אך מ"מ מאחר שכבר דיברה