קלח

מזכירין יצ"מ דהיינו כי כמו שבמצרים היו ישראל מושקעי' במ"ט שערי טומאה והי' גם קודם מ"ת, ומ"מ אחר יצ"מ במשך נ' ימים קבלו את התורה שהי' גילוי אלקות פב"פ כו', והיינו לפי שהי' אתעדל"ע מעצמו בלי שום אתעדל"ת כלל וכמ"ש אני הוי' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מאמ"צ וכמשארז"ל עד שנגלה עליהם ממה"מ הקב"ה וגאלם. וזהו מ"ש בעשה"ד אנכי הוי' אלקיך אשר הוצאתיך שע"י יצ"מ הי' התגלות בחי' אנכי, וכך גם עתה ע"י תשובה גמורה יכול להיות יצ"מ לצאת מהמצרים וגבולים כי גם עתה יש יצ"מ הגם שזה הי' זמן כביר, אך התורה היא למעלה מהזמן ומקום ע"כ חייב אדם לראות א"ע כאלו הוא יצא ממצרים, אך היינו ע"י תשובה דוקא.

והנה מקודם מקדימין שתים לפניה יוצר אור ואהבת עולם, והיינו לפי שבימי משה הי' דור דעה ע"כ מיד שהיו מתבונני' בפ' שמע ישראל מיד הי' נתעורר אהוי"ר כו', לפי שהיו נשמות גבוהות ולא היו צריכים הרחב הביאור להעמקת הדעת, אבל עתה שנתמעטו הלבבות וראו שאין די בק"ש לבד לפי שהוא בקיצור גדול, לזה תיקנו שתים לפניה, ודרך כלל הם פי' וביאור פסוק שמע ישראל כי יוצר אור הוא פי' וביאור על הוי' אחד דהיינו על עלמא דאתגליא, איך שהוא בטובו מחדש בכי"ת מע"ב והאופנים ברעש גדול כו' ושרפים משבחים באימה ואומרים ביראה קדוש, וכולם משבחים ומפארים ומעריצים ומקדישים וממליכים את שם כו', ששרשם מבחי' הדבור, ואח"כ אהבת עולם הוא ביאור על הוי' אלקינו כו' עלמא דאתכסי' דהיינו איך שנש"י אהבתנו בבחי' אהבה עצמי', ובהרחב הזמן שנתמעטו הלבבות יותר וראו שאין די בזה עוד, תיקנו עוד פסוד"ז שהוא ביאור יותר.

ואח"כ בא הברכה דאמת ויציב שיש בה ט"ו ווי"ן, והנה איתא בווין תתקטר דהיינו התקשרות והתחברות הוא ע"י ווין וכמ"ש עשה ווים לעמודים כו' וכן יתדות המשכן שהם המחברים את המשכן לארץ, והוא בחי' כי כל בשמים ובארץ ות"א דאחיד בשמיא וארעא, ולכך אומרים אמת ויציב ונכון וקיים כו' דהיינו שיתאמת אצלו ויהי' מקושר כל היום לאלקות גם אפי' בעת שעוסק במו"מ וכה"ג, וזהו הנק' התקשרות על כל היום, ולכך הם ט"ו ווי"ן היינו בכדי לקשר בחי' י"ה בו"ה, דהנה ברה"ע הוא בה' בהבראם כו' והאדם הוא בחי' וא"ו כי האדם עץ השדה, וצריך לקשר בהם בחי' י"ה, והיינו כי י"ה הוא בחי' חו"ב הנק' אין ויש והם תרין ריעין דלא מתפרשין, ולכאורה איך הם תרין