קלז

הנשמה היא בבחי' עיבור בבטן אימא וכמ"ש חי הוי' אשר עמדתי לפניו, והנה ארז"ל כשהתינוק במעי אמו נר דלוק על ראשו ומלמדין אותו כל התורה, דהיינו מ"ש נש"י עלו במחשבה דהיינו במח' דאותיות התו' והנה עי"ז שהוא בבחי' עיבור ומלמדין אותו עי"ז נותנין לו הכח לקיים תומ"צ למטה כו', וזהו נר דולק על ראשו, נר הוא מ"ש נר הוי' נשמת אדם והוי' יו"ד ה' הוא בחי' תושב"כ ותושבע"פ ו"ה הוא בחי' מצות, דהיינו שעי"ז יכולה הנשמה לקיים תומ"צ למטה, וזהו העמוסים מני בטן העמוסים לשון יום יום יעמס לנו, או מלשון אבי העמיס עליכם כו' שהוא בחי' עול שנותנין עליו הכח לקיים תומ"צ. והנה גם לזה הבחי' צ"ל ג"כ בחי' הוי' דהיינו יו"ד צמצום ה' התפשטו' כו' כדי שיעלו במח', ולכן נאמר ב"פ הוי'.

והנה מ"ש שמע ישראל, שמע הוא לשון הבנה דהיינו להוציא האהבה מהעלם אל הגילוי הוא ע"י התבוננות כי תבונה אותיות בן ובת היינו אהבה ויראה, ובינה נק' אם הבנים, וכמ"ש כי אם לבינה תקרא והיינו רק להוציא את האהבה מהעלם לגילוי הוא ע"י התבוננו' שמתבונן איך שהוי' אלקינו נש"י עלו במח' העצמי' שמתאחדת עם עצמות אוא"ס, והוי' אחד היינו בחי' דבור שנתהווה מזה יש ודבר נפרד ומ"מ הוא בבחי' אחד לפי שכולם בטלים אצלו דכולא קמי' כלא חשיב, ועי"ז ואהבת דהיינו שעי"ז יוצא האהבה מהעלם אל הגילוי, וגם להיות בכל לבבך בשני יצריך כו'.

ופ' שני' של ק"ש כתיב בה ואספת דגנך כו', ולכאו' קשה מאי איכפת לי' אם יאסוף או לאו הלא אומר אח"כ ואכלת ושבעת, אך הענין הוא דהנה ארז"ל עשה תורתך קבע ומלאכתך עראי, והנה בבחי' קבע ועראי אין הפי' דוקא בבחי' ריבוי ומיעוט דא"כ למה לא אמר למוד הרבה אלא הפי' בעיקר הרצון, שעיקר כוונתו ורצונו יהי' רק ללמוד תורה דהיינו שאפי' אם עוסק במו"מ יהי' המכוון מזה כדי שישתכר ויהי' לו פרנסה לפרנס ועי"ז יוכל ללמוד תורה, וכן כה"ג בכל מה שעושה, וזהו ואספת דגנך דהיינו שיאסוף הכל לבחי' אחד דהיינו לבחי' ביטול מעלמא דפרודא לעלמא דיחודא.

והנה אח"כ מזכירין יצ"מ, וצ"ל מה שייכות ענין יצ"מ לק"ש, אך הענין הוא דהיינו שאל יאמר האדם איך יגיע לזה המדרגה הגדולה ולנצח את היצה"ר שהוא בחי' מלחמה עצומה, ולהיות כי ידע אינש בנפשו איך שהוא מלא עוונות, ועוונותיכם מבדילין כו' ומאן דנפח צריך שלא יפסיק שום דבר כדי שיעלה הנפיחה, לא כן המלא עוונות כו' שעוונותיכם מבדילין כתיב, ולכך