קלו

וע"כ הדבור שם בתכלית הביטול ולכן גם העולמות שנתהוו מבחי' דבור גם הם בטלים, וזהו אחד דהיינו שהגם שנתהוו מבחי' דבור ז' רקיעי' וארץ וזהו חי"ת שבאחד ולמעלה הוא בחי' ז' היכלות ז' מדות, וד' הוא בחי' ד' רוחות ד' חיות המרכבה פני ארי' פני שור כו', וארי' הוא מקור ושרש של כל החיות ושור הוא שרש ומקור של כל הבהמות ונשר של כל העופות ובחי' אדם היינו שרש ומקור של שכלים נבדלים (והגם שהמלאכים נק' בשם בהמות וחיות מ"מ השכל שלהם שהם שכלי' נבדלים זהו מבחי' אדם) מ"מ גם הם בטלים שם. וענין הוי' אחד, דהיינו כדי שיתהווה בחי' הדבור עליון צ"ל מקודם בחי' הוי' דהיינו יו"ד צמצום ה' התפשטו' וי"ו המשכה, וזהו הוי' אחד.

והנה הוי' אלקינו היינו ענין נשמות כי נשמות ישראל עלו במחשבה מח' עילאה שאינו שייך אל הדבור, והנה כמו שהמח' של אדם מתאחד עם עצם הנפש יותר מבחי' דבור כי הדבור נראה כמו שנעשה נפרד מעצמותו, אבל מח' מתאחד כו', כמ"כ נש"י מתאחדים ביחוד אמיתי עם אוא"ס והוא ע"י אותיות התורה כי ישראל מתקשראן באורייתא ואורייתא בקוב"ה, כי שרש ס"ר נש"י הם ס"ר אותיות התורה וזהו ישראל ר"ת יש ששים רבוא אותיות לתורה, וזהו מ"ש ישראל עלה במח' היינו במח' של אותיות התו' ולכן נקראו בנים וכמ"ש בנים אתם להוי' אלקיכם כו', והיינו כמו שהבן נמשך ממוח האב כמו"כ נש"י נמשכים מח"ע. ולכך כתי' ואהבת, ולכאו' קשה איך שייך הציווי על אהבה הלא היא מדה שבלב, ואיך שייך ציווי ע"ז, אך משום כי נש"י נקראו בנים למקום ע"כ האהבה טבעית אצלם כי ממילא נמשך להם אהבה כמו אהבת הבן אל האב, ולכך יש באדם כח למס"נ באחד כו'. ולכן כתיב בישראל העמוסים מני בטן, דהנה כמו שיש עיבור למטה כמו"כ קודם התגלות ולידת