קלד

בשכמל"ו עכ"ל. ובירושלמי פ"ק דברכות אמתניתין בשחר מברך שתים לפניה, מפני מה קורין שתי פרשיות הללו בכל יום כו' ר' לוי אמר מפני שעשרת הדברות כלולים בה, אנכי כו' שמע ישראל ה' אלקינו, לא יהי' לך ה' אחד, לא תשא כו' ואהבת את כו' מאן דרחים מלכא לא משתבע בשמיה ומשקר, זכור את יום השבת כו' למען תזכרו רבי אומר זו מצות שבת כו', כבד את אביך כו' למען ירבו ימיכם, לא תרצח ואבדתם מהרה מאן דקטיל מתקטל, לא תנאף לא תתורו כו' ליבא ועינא כו', לא תגנוב ואספת דגנך, לא תענה ברעך כו' אני ה' אלקיכם, לא תחמוד בית רעך וכתבתם על מזוזות ביתך ולא בית חבירך (וע' ביפ"מ שכ' שר' לוי נתן טעם גם לפ' הג' הוא פ' ציצית, מלבד מה שה' דברים נאמרו בה, וא"כ לטעם דר' לוי הוי כאלו שאל מפני מה קורין שלש פרשיות הללו).

ולהבין זה צ"ל ענין הק"ש דכתי' שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, וצ"ל מה"ע ב"פ הוי' דהל"ל ה' אלקינו אחד, הנה מקודם צ"ל ענין תורה ותפלה שפעם מצינו שת"ת גדול מכולם וכמ"ש רז"ל ות"ת כנגד כולם, ופעם מצינו שתפלה גדולה מת"ת וכמ"ש לא תאכלו על הדם וארז"ל שאסור לאכול קודם התפלה, לפי שקודם התפלה לא נק' רק בחי' דם ואחר התפלה נק' בחי' אדם, וקודם ת"ת מותר לאכול, אלמא דתפלה גדולה מת"ת, וכן ארז"ל שאסור ליתן שלום לחבירו קודם שיתפלל ואם נתן כאלו עשאו במה, וכמ"ש חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא א"ת במה אלא במה, והיינו לפי שקודם התפלה עדיין לא נתפשטה בגוף ואינה רק באפו, אבל אחר התפלה היא מתפשטת בגוף, וא"כ גם מכאן משמע שתפלה גדולה מת"ת.

אך הענין הוא דצ"ל ענין אחד, אחד הוא ד' רבתי, וד' הוא בחי' דבור דבדבר הוי' שמים נעשו, לעולם הוי' דברך נצב בשמים, שהדבור מחי' ומהוה אותם תמיד מאין ליש כו', והנה בחי' ד' רבתי הוא בחי' דבור שבמח' דהיינו מקור הדבור ונק' בחי' במאמר אחד יכול להבראות שהוא בחי' בראשית נמי מאמר הוא שהוא מאמר כללי שכולל כל עשרה מאמרות דהיינו שהוא דבור שבמח' כמו למשל למטה באדם שמקודם שמדבר צריך לסדר הדבור במח' איך לדבר.