קכח

ונכללים בבחי' יחוד העליון ב"ה ולאשתאבא בגופא דמלכא, וזהו והנה מלאכי אלקים עולים כו'.

ונחזור לענינינו שמזה יובן ענין ההפרש בין תהו לתיקון שבתהו הי' רבוי האור ומיעוט הכלי היינו במעט התלבשות, משא"כ בתיקון הוא מיעוט האור וריבוי הכלים וכמו ע"ד ההתלבשות הנ"ל וע' בד"ה אם בחקתי בהביאור (ך"ו) שענין רבוי האור שלא לבד שהאור הי' ברבוי כ"א שהי' בא"א מכמו אורות דתיקון יעו"ש. וע"ד שארז"ל בענין אור שנברא ביום ראשון שהי' האדם מביט בו מסוף העולם ועד סופו שפי' מסוף עלמא דאתגליא מלמעלמ"ט שהוא תחלת עלמא דאתגלייא מלמטלמ"ע עד סוף עלמא דאתכסיא מלמטלמ"ע שהוא תחילת עלמא דאתכסיא מלמעלמ"ט נמצא שהי' ההבטה בב' עולמות שהם כלליות כל העולמות, וכשנתמעט הרי הראי' אינה בערך כלל, כמו"כ יובן ענין ריבוי האור ומיעוט האור בתהו ותיקון שהוא יותר אין ערוך שהרי אור שנברא ביום ראשון הי' ג"כ מבחי' התיקון.

ד) והנה בתהו לפי שהי' רבוי האור ומיעוט הכלי לא היו הכלים יכולי' לסבול את רבוי האור כ"כ ונשתברו הכלים ונפלו בשבירה, ולהבין ענין השבירה י"ל עד"מ ממה שאנו רואים כשהרב משפיע כמו שהוא אצל הרב בגילוי ובהרחבה, לכך מצד גודל עומק המושג וקוטן שכל המשיג עי"ז נתבלבלו אצלו האותיות והשכל ואינו משיג כלום, אבל אם הי' שונה אליו בדרך קצרה והי' מצמצם שכלו אליו עי"ז הי' יכול לכל הפחות לקבל את הפסק דין ותוכן המכוון אם הוא כשר כו' (וכמשארז"ל לעולם ישנה אדם לתלמידו בדרך קצרה) אבל ע"י שהשפיע לו ברבוי ובהשפעה גדולה מבלי צמצום עי"ז מתפרדים אצלו האותיות ואפי' הפס"ד אינו יודע, וזהו ענין השבירה, דהיינו שמתפרדין האותיות כי בהאותיות מלובש השכל כמו אותיות ב"ש והי' העולם שיש בהן השכלה גדולה ונפלאה איך שבאמירה א' נבה"ע, אבל כשמתפרדין האותיות נאבד השכלה, וזהו ע"ד שנשברו לוחות הראשונו' לפי שהי' בהם גילוי גדול מאד נעלה והיו אורות מרובין וכלים מועטין, שבתר"ך אותיות שבעשה"ד הי' כלול כל תושב"כ ע"כ נשברו. זאת ועוד זאת שאם לא רק כלים מועטים לא הי' נשברים מחמת זה רק שחטא העגל גרם להם שישברו כמו שמצינו בלוחות אחרונות שהיו בהם גילוי יותר כדאיתא במדרש פ' תשא ע"פ ויגד לך תעלומות חכמה כפלים לתושי' שלוחות אחרונות כוללים הלכות ואגדות ומדרש כו', ואעפ"כ לא נשברו, אלא ע"כ הוצרכנו לומר שנשברו