קכד

דתהו מ"מ זהו עיקר המכוון בהשתלשלות ע"ד ארץ קדמה במח', וע"ד המילוי שנת' במא' ועתה יגדל שלא נדפס הגם שהוא נמוך מעצם הדבר ע"ש, וי"ל שזהו מפני כוונת נעיצת התחילה שיש בסוף דוקא), וכל שכן ע"י תשובה עצמה.

וגם אפ"ל בתשובה עצמה ג"כ שאין הפי' על חטא ועון דוקא כ"א שישוב ממקום שהוא, שזה צריך כל אדם בכל עת ובכל רגע, וכל שמתעלה בעבודתו יותר הנה הוא מרגיש יותר שחסר לו עדיין, וכענין סלח לנו שאומרים אחר ההתבוננות בק"ש דוקא כו', כן הוא בענין התשובה שהיא החזרת פב"פ הוא ג"כ עד"ז שכל שמתקרב יותר מרגיש בנפשו יותר איך שעדיין רחוק הוא לכן צריך לשוב עוד ועי"ז ממילא יהיו המעשה המצות שלו מאירים וטובים כו'.