קיט

והנה ארז"ל ביו"ד נברא העוה"ב, פי' ביו"ד צמצום הארה נקודה קטנה שבאוא"ס ב"ה שאין לו סוף ואין לו קץ ותכלית לית מח' תפיסא בי' כלל וא"א להיות שום השגה לשכל נברא להיות תענוג הנשמות אלא שנהנין מזיו כו', וכמשל בהירת השמש או האבוקה שא"א להסתכל בהם מחמת בהירותם, וכן הוא לענין השגה שבאור א"ס ב"ה עצמו לא שייך שום השגה כלל מחמת בהירותו הגדול כי ישת חשך סתרו, רק ע"י צמצום הארה נקודה קטנה. וזהו בעוה"ב דוקא שהוא גילוי השגה לשכל נברא להתענג, ולכן העוה"ב נבנה על מדת הדין הקשה, כמבואר בספרים שעוה"ז נאמר בו עולם חסד יבנה, משא"כ עוה"ב הוא מדה"ד, שהרי יסורי עוה"ז נק' יסורים של אהבה וחסד כי יסורים ממרקין, ויסורי עוה"ז כמו איבוד ממון, ונוקף אצבעו כו' אין ערוך לגבי יסורי גיהנם שהאש שלנו אחד מששים מאש כו', ומה שהי' ראוי לידון בגיהנם בעוה"ב מחשבין כנגדו יסורי עוה"ז הקלים, וה"ז חסד. משא"כ בעוה"ב עונשין בגיהנם אם לא שב בתשובה כו' לפי שעוה"ב נבנה על תוקף מדה"ד לשלם לעושה רע כרעתו. וכ"ז הוא מפני שעוה"ב שהוא גילוי ההשגה ותענוג הנשמות שזהו ע"י גבורות וצמצומים דוקא וכמ"ש להודיע לבני האדם גבורותיו כו'. וי"ל כי גם החכמה שהיא בחי' יו"ד שבו נברא העוה"ב הרי התהוותה מא"ס הוא ע"י גבורות וצמצומים, והוא מה שנמשך האור והשפע רק ע"י בחי' שערות כו', ושרשם מגבורה דע"י המלובשת במו"ס, ואתעדל"ת לבחי' זו זהו ע"י אתכפיא כמשנ"ת בד"ה באתי לגני בענין אריתי מורי עם בשמי, וע' בלק"ת בביאור ע"פ ולא אבה כו' שביאור ענין אתעדל"ת לבחי' זו הוא ע"י שהאדם מצמצם רצונו כו' הוא בחי' בטל רצונך. וזהו ג"כ ענין לעבדה, וכמש"נ בס' של בינונים פט"ו מענין עובד אלקי' כו'.

ד) והנה ארז"ל בר"י בריה דריב"ל (בפסחי' ספ"ג ד"ן ע"א ובב"ב ד"י ע"ב) שא"ל מאי חזית, א"ל עולם הפוך ראיתי עליונים למטה תחתונים למעלה, א"ל בני עולם ברור ראית, שנק' עולמות העליונים בשם עולם ברור, ומינה שהעוה"ז נק' עולם הפוך. והענין הוא, כי מה שנתברר תחלה נעשה עולם