קיח

שבישראל המקיים איזהו מצוה מעשיות בלי כוונות וסודות רק מפני שכך צוה הקב"ה, יוכל להיות שיהי' זה יקר בעיני השם בבחי' אחת מכמה כוונות והשגות שבצדיקים כו', כי יש מעלה בבחי' תמכין דאורייתא יותר מעיני העדה, וכנ"ל במשל הרגל לגבי הראש. וזהו שארז"ל בפ"ק דב"ב ד"ט ע"ב גדול העושה צדקה בסתר ממשה רבינו ע"ה, דאילו במשה כתי' כי יגורתי כו' ובצדקה בסתר כתי' מתן בסתר יכפה אף כו', להיות כי בפרט אחד יש מעלה בתמכין כו' הוא בחי' רגל, ולכן כשחטאו ישראל כו' נא' למשה לך רד כו' כלום נתתי לך גדולה אלא כו', וניטל ממנו אלף אורות כו' כמ"ש במ"א, והיינו הגם כי הם היו בחי' רגל משה כמ"ש שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו, מ"מ הם היו מעמידי' הראש עד"מ הרגל כנ"ל שמעמיד ומוליך כו'. וזהו דוקא מצד עולם התיקון ששם נעשה בחי' זו דנסב"ת, והיינו לפי שבתיקון הוא ריבוי הכלים, ומצד הכלים דוקא נמצא בחי' זו כנ"ל, משא"כ בתהו היו האורות מרובים והכלים מועטים לא הי' בחי' זו כלל.

ג) וע"פ הקדמה זו יובן בבחי' התיקון עצמו ההפרש בין עוה"ז לעוה"ב, כי העוה"ז דוקא הוא עולם המעשה שהוא בירורי הניצוצות דתהו. דהנה תהו ותיקון, הי' תחילה תהו שבנה בכוונה בנין התהו ע"מ לסתור, וסתר בכוונה את בחי' התהו ע"מ לבנות בחי' התיקון בכדי שיומשך גילוי אלקות ע"י העבודה בתומ"צ למטה כמו למעלה שנתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתוני', ולמה נתאוה כך זה אין אנו יודעים ומשיגים כלל, רק שזה אנו יודעים שנתאוה כמ"ש במ"א, ולכן ע"י קיום המ"ע הרי הוא עושה כלים להיות מכון לשבתו ית', וע"י מל"ת ה"ה מנקה דירתו ית' להיות מנוקה מכל וכל להיות ראוי להיות מכון לשבתו ית'.

וע"ז נאמר ויניחהו בג"ע לעבדה ולשמרה, שהאדם הוא העושה ומשמר את הג"ע ע"י עבודתו בעבודת הגן לעבדה זו רמ"ח מצות עשה ולשמרה זו שס"ה מל"ת, וע' באוה"ח ע"פ ויניחהו בג"ע לעבדה ולשמרה, והיינו שהאדם הוא עושה וממשיך גילוי אלקותו ית' מאור א"ס ב"ה להיות תוס' וריבוי אור בג"ע.