קטז

מתלבש כח המעשה לכתוב ולצייר ולעשות כל מלאכת אומן שהוא כח פחות בערך לגבי כח השכל שבמוח, ואח"כ ברגלים מתלבש הכח היותר נמוך שבמעשה כח ההילוך לבד. וכאשר נעריך הכחות בעצמן זל"ז מצד עצם מהותן כמו שהם קודם התלבשות באיברים, ודאי ימצא שכח השכל הוא מרומם ונעלה לגמרי בכל מכל כל מכח המעשה שבידים ורגלים כו', להיות כי הוא כח מפנימיות הנפש ונעלה מעלה מן כח ההילוך שהוא רק מחיצוני' הנפש, ואמנם כשנתלבשו בכלים כח השכל בראש וכח ההילוך ברגלים אזי ימצא מעלה ברגל שאינו בראש, שהרי הרגלים מעמידים את הראש ומוליכים אותו ממקום למקום, ואין נמצא כח זה בראש כלל, הרי נתב"ס וסופן בתחלתן להיות כי יש מעלה בהסוף שאינה בהראש כלל, וזה בא דוקא מצד התלבשות הכח בכלי הרגל דוקא.

(וי"ל שז"ע מש"נ במ"א שיש כוונת נעיצת התחילה בבחי' סוף יותר מבבחי' ראש המתפשט, שפי' וענין תחילה הוא כוונת בחי' אא"ס המאציל שלמעלה מבחי' אורות המתלבשים בכלים, וכוונת נעיצת התחילה להיות כי נתאוה הקב"ה שיהי' לו ית' דירה בתחתוני' דוקא לכן סוף המעשה עלה במחה"ק תחילה, ולכן בסוף יש כוונת נעיצת התחילה יותר מבבחי' ראש המתפשט, שלשון מתפשט הכוונה ג"כ על התלבשות האורות בכלים כמו עד"מ כח השכל במוח שבראש, ומ"מ יש כוונת נעיצת בחי' התחילה בבחי' סוף דוקא יותר מבראש המתפשט כו'. וזהו שא' כאן וזה בא דוקא מצד התלבשות הכח בכלי הרגל דוקא, והיינו להיותה סוף המעשה, שבכלל מעשה הוא כח היותר אחרון, והידים הם עיקר הכלים לבחי' כח המעשה, אמנם במעשה עצמו יש חיצוני' ופנימיות, כמש"נ בד"ה אוא"ס למעלה עד אין קץ, שכח הכתיבה והציור הוא פנימיות כח המעשה, אבל כח הזריקה עד"מ הוא הכח היותר חיצוני וזה נמצא גם ברגל, ועכ"פ גם בזריקה עצמה עד"מ ג"כ אינו דומה הזורק בידיו לזורק ברגליו, שהרי דוד הרג את גלית הפלשתי ע"י זריקת אבנים קטנים, משא"כ ע"י הזריקה שברגל א"א לכוון ולצמצם כ"כ שיטבעו במצחו עד"מ כו', ומ"מ הרי יש כח הזריקה גם ברגל הבהמה כמשארז"ל בפ"ב דב"ק משנה א' או שהיו צרורות מנתזין מתחת רגלי' שזהו תולדה דרגל כו', אך להיות כי לא