צח

כתר במל' וכמ"ש בענין ועתה יגדל נא כח אד'. עוד כ' בשורש ישע הנ"ל כי ל' חלום הוא גם מהיפך ל' חוזק להיות החלום סגור וחתום מבלי יפתח לפותרו, וע' בת"א בפ' וישב בד"ה שיר המעלות כו' היינו כחולמים שגלות מצרים נמשל לחלום, ולע"ל יהי' ותחלימני והחייני מל' חוזק, וזה"ע החולם שבההי"ן שבפסוק זה.

וזהו ג"כ ענין שבו ואחלמה הנמשך ע"י גלות מצרים כי באמת י"ל שדוקא מבחי' החלום של הגלות דמצרים נמשך החולם והבריאות של הגאולה, וכמו שאמר אאזמ"ו רבינו ז"ל ע"פ ותחלימני והחייני כמשל החולם חלום שהוא הדמיון שבשכל בחי' הפסולת שבו יוצאים כל הלילה, אזי בקומו בבוקר יתחזק השכל ביותר עי"ז, כנראה בחוש שבעת הקימה מהשינה כח השכל מאיר ביותר, וע' במד"ר פ' בראשית ס"פ י"ד איתא שבשעה שאדם ישן היא עולה ושואבת לו חיים מלמעלה עכ"ל. וי"ל דהא בהא תליא וכמ"ש בת"א פ' וישב שם שלפי שבשינה הוא הסתלקות המוחין כו' אז נשמתו מושכת לו חיים כו' נמצא השינה והחלום שהוא הסתלקות המוחין גורם החיזוק והבריאות אח"כ, וכל היום מתחלש מעט מעט, והטעם הוא שכל דבר שיוצא ממנו הפסולת ומתברר הדבר אזי יבוא בו תוס' כח וחיזוק, כמו השמרים שביין שכאשר יתברר היין מהם ויפלו השמרים למטה יתחזק היין בתוס' חיזוק יותר, הרי ע"י יציאת הפסולת ממנו בא בו כח גדול. וכן בחולי אשר יחלה האדם ויחלש הוא מחמת התגברות הפסולת שמתערבים ומזה יתחלש, וע"י שנפרד הפסולת ויוצא ע"י הזיעה מנקבי העור מזה יתחזק ויבריא ויבוא בו כחו הראשון בתוס' חיזוק כידוע. וכ"ז משל להבין מ"ש שיר המעלות כו' היינו כחולמים, שימי השעבוד בגלות מצרים הוא בחי' שינה לכנס"י כמ"ש אני ישינה, ובשינה הוא בחי'