צג

קודח, והיינו מטעם הנ"ל שכולם הם קומה אחת ונמצא כי לפ"ז פי' ערבות מל' עירוב וכענין שארז"ל ספ"ה דשבת ע"פ ואת ערובתם תקח דברים המעורבים בינו לבינה כו'.

וע' בספר הגלגולים פ"ד שכ' שאע"פ שכל ישראל ערבים זב"ז לפי שכולם נכללו בנשמת אדה"ר שנשמתו היתה כלליות כל הנשמות, עכ"ז מי שהוא עם חבירו משורש אחד הם ערבים זל"ז ביתר שאת, [והיינו כמו עד"מ שעם היות כשלוקה באבר א' כל הגוף מרגיש, עכ"ז אותו האבר מרגיש ביתר שאת, א"כ מי שהם מאבר אחד הם ערבים זל"ז ביתר שאת], ועפ"ז יובן מה שיהודא דוקא נכנס בערבות עבור בנימין יתר על כל אחיו, דהנה יהודא ובנימין יש להם שייכות גדול זל"ז ביתר שאת משאר אחיו, כי הנה יהודא הי' מלך שבאחים, והי' מרכבה לבחי' מלכותך מלכות כל עולמים ולכן כשנולד יהודא אמרה לאה הפעם אודה שההודאה הוא במל' וכנודע ממ"ש בת"ז איהי בהוד, ובנימין הוא בחי' רוחא דשביק בגוה, בחי' ז"א, וע' מענין בנימין בזח"א ויצא דקנ"ג ע"ב, ובפ' וישלח דקע"ה ע"א ובמק"מ שם, ובפ' ויחי דרמ"ז ע"ב, ובענין יהודא עיין ברמ"ז ר"פ ויקרא, ועמ"ש בד"ה יהודא אתה בת"א פ' ויחי, ולכן הי' יהודא ערב ליעקב אביו אודות בנימין כי יש להם קירוב זל"ז ביותר, ולכן שבט יהודא ובנימין היו תמיד לאחדים, וגם המזבח הי' בחלק יהודא ובנימין, כי שניהם הם בבחי' מל', וכמ"ש בכתהאריז"ל שכל מי שהוא קרוב יותר הוא יותר בערבות כי הם מעורבי' זל"ז ביתר שאת כו' ולכן ויגש אליו יהודא דוקא כו'.