צא

אזי אחר הבירור הטוב מן המאכל אזי הם מחיים את האדם ומוסיפים לו כח וחיות בנפש כי אחר הבירור ועלייתם למקורם הם במדריגה יותר נעלית דהיינו מעולם התהו שקדם לעולם התיקון, תהו שם ס"ג ותיקון שם מ"ה. ולכן הנה לע"ע קודם שנברר עדיין הנצוצין שנפלו היינו קודם שיושלם כל הבירור עדיין אין בהתגלות התענוג, להיותם מעורבים טו"ר. אמנם אחר הבירור שישובו למדריגתם הקודמת אזי יהי' גמר וסוף מעשה אשר במחשבה עלה תחלה ולא יהי' שום הסתרה מהרע אז ממילא יהי' נגלה התענוג מאור וזיו העליון, ודוקא מבירור דברים תחתונים דכעת. וזהו ענין אשת חיל עטרת בעלה שבה יהי' מאיר אור טוב טעם ודעת הנעלם וגנוז דהיינו בחי' מו"ס, שלמעלה מבחי' ח"ע דאצי' דאתפתחא לל"ב נתיבות, אבל מו"ס לא אתפתחא בנתיבות, שכעת הוא באבן טוב בחי' דומם, ויהי' האור אז בהתגלות ויהי' תהו במדריגה יותר גבוה מן התיקון כי גם תיקון יהי' אז, אבל בתהו יהי' האור יותר גבוה אחר הבירור.

והעולה מזה שבחי' ההתגלות מפנימיות הכתר שהוא מו"ס ועתיק זה יהי' דוקא אחר שלימות הבירורי' דתהו, והטעם הוא דהנה מו"ס הוא מקור כל הבירורים כי מה דאיתא שבחכמה אתברירו שרשה מן מוחא סתימאה הנעלמה ששם עיקר הבירור, וע' באגה"ק בד"ה למה נסמכה, ואחר שנתבררו אז יהי' גילוי מו"ס תענוג עליון תכלית השלימות, ואז יהי' התגלות פנימיות טעמי תורה שז"ע ישקני מנשיקות פיהו. ואז יקויים מ"ש אנכי אשלח גדי עיזי' מן הצאן כמו שפי' בזח"ג הנ"ל אתריך ואשדר ליה, ויקויים מ"ש בלע המות לנצח, וכמו שארז"ל ברבות ר"פ מקץ ע"פ קץ שם לחשך כ"ז שיצה"ר בעולם חושך וצלמות בעולם נעקר יצר הרע מן העולם אין אופל וצלמות בעולם. אך הנה כ"ז נמשך ע"י בחי' היום לעשותם בבחי' גליא שבתורה שהוא לבוש אל הפנימיות, וע"י הלבוש יומשך אח"כ גילוי הפנימיות, ולכן נק' ערבון שכמו בגשמיות ענין הערבון הוא בכדי [שיהי'] בטוח בדבר, כן ע"י ערבון זה דלבוש שהוא בחי' גליא שבתורה אנו בטוחים לגילוי הפנימיות אשר לזה אנו מקוים.

ואמנם עדיין צ"ל הלא הערבון צריך להיות שוה יותר, וכמו בגשמיות שהערבון שנותנים בהכרח הוא שיהי' שוה יותר מכמה שמאמינים