צ

והנה התורה הנגלה הוא בחי' רצון המתגלה וכמ"ש בזהר דתרי"ג מצות נמשכים מן תרי"ג ארחין, וזהו בעטרה שעטרה לו אמו כי הרצון הנ"ל נק' עטרה וכתר הנעשה מאבנים טובות שהם דומם, ומ"מ יש בה יופי והדר אשר מאיר בה אור מהודר ונעלם, וכך המצות נעשים מענינים גשמי' ציצית מצמר גשמי ותפילין מקלף גשמי זהו כמשל האבן שהוא דומם, אך שהאבן טוב והדר הוא, והוא כמשל הרצון הנ"ל שהוא רק בחי' חיצוניות של מו"ס הנעלם בפנימיות של הרצון, וכמו"כ התורה הנגלה אין בה טעם גלוי ומספיק לנו על כל המצות כמו דממעט כסות לילה מוראיתם אותו, ומרבה כסות סומא, שאין הטעם מספיק, והיינו מפני כי שרשה הוא רק מחיצוניות שנגלה לנו כעת רצון בלי טעם.

אבל לעתיד איתא שיותן לנו תורה חדשה כמ"ש ברבות פ' שמיני פי"ג חידוש תורה מאתי תצא, וכמ"ש רש"י ע"פ ישקני מנשיקות פיהו שיתגלו לנו טעמי תורה הפנימיות, והיינו שמוחא סתימאה יבא בהתגלות טעם ועונג של הרצון, אז תתענג על הוי' שהתענוג גבוה משם הוי' וכעת הוא בהעלם ונסתר מאתנו, אמנם אז כשיתגלה הטעם והתענוג של מו"ס יהי' התענוג על הוי'.

והטעם לזה שההתגלות הנ"ל יהי' דוקא לע"ל כי הנה ידוע ששורש המצות הוא רק לברר מעשי' הטוב דנוגה במצות עשה, וענין הל"ת הם להפריד הרע, כי בכל דבר ואפי' בכל נפש מישראל יש טו"ר ע"י נפילת רפ"ח נצוצין אשר נתערבו ברע, ולכן צריך ע"י המ"ע ומל"ת להפרידם ולבררם. וזהו שארז"ל ע"פ אמרת ה' צרופה לא ניתנו המצות אלא לצרף בהם כו' שהוא בחי' הצירוף הנ"ל, ולאחר הבירור אז הם גדולים וגבוהים הרבה כי שרשם מתהו אשר נעלה במדריגה יותר מן התיקון אחר הבירור, ולכן מטעם זה המאכל מחי' את האדם כי שורש המאכל הגם שכמו שהוא למטה הוא מעורב ברע אמנם שרשו הוא בתהו ולכן כשאדם אוכלן ומברר הטוב ומגרש הרע והפסולת לחוץ