פט

אותו הדבר לכן רוצה בזה הנה זהו רצון התחתון. אמנם אית רצון והוא הנק' רצון העליון שהוא למעלה מן השכל, וכענין שארז"ל זו תורה כו' שתוק כך עלה במח' לפני, שבחי' רצון זה הוא למעלה מן הטעם, וזהו בחי' רצון העליון, כי רצון התחתון הוא המושג ע"פ טעם שרואה בשכלו טעם הדבר לכן הוא רוצה בזה, וא"כ מה שהשיב שתוק כך עלה במח' בלתי שום טעם לזה זהו מפני היותו למעלה מן השכל לכן אינו יכול לתת לו טעם לדבר הזה, כי הרצון הוא גבוה הרבה מן השכל ואינו יכול לבוא ולהשתלשל בבחי' שכל בגילוי. אך א"כ יאמר ח"ו האומר שזהו נראה כעקשות ח"ו שרוצה גם נגד השכל כו', אך הענין הוא כי הנה נודע שיש בחי' מוחא סתימאה, הכוונה בזה שנק' סתימאה, כי בודאי יש טעם לזה הרצון עליון שרוצה כך, רק הטעם הוא נשגב [ונעלה שאין יכול להשתלשל ולבא לידי גילוי לזולתו רק כמוס] ונעלם לו לבדו הוא, לכן נק' מוחא היינו בחי' שכל גבוה רק שהוא סתימאה ר"ל נעלם מכל, וזהו שהשיב שתוק כך עלה במחשבה שנודע שמחשבה הוא בחי' חכ', וכך עלה בבחי' החכ' עליונה שהיא סתימאה מכל, שאינה יכולה לבוא בהשגה לזולתו כו', ולזולתו אינו נראה רק בחי' הרצון שהוא כמו בחי' רצון בלא טעם, כי רק לו לבדו טעמו ונימוקו עמו ושם שורה התענוג מן הדבר ההוא תענוג עליון, וזהו בחי' עתיק כי התענוג של הדבר נעתק מכל ורק במהותו ועצמותו יש התענוג מן הדבר ההוא, ונגד זולתו נק' רצה"ע היינו רצון בלי טעם גלוי רק כך עלה במח' לפני, ולכן יש בבחי' כתר ב' בחי' הללו היינו בחי' עתיק אשר משם הוא מו"ס טעמו ונימוקו עמו, ובחי' השנית הרצון הגלוי לזולתו אשר נחשב לרצון בעלמא בלי שום טעם ונק' גלגלתא דחפיא על מוחא, וע' בלק"ת פ' שלח בד"ה אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מאמ"צ. וע"פ הקבלה רצון התחתון היינו מה שמת"ת דאימא נעשה כתר לז"א והיינו הרצון שנולד ונמשך מן השכל כנ"ל, וגלגלתא דא"א היינו רצון שלמעלה מהשכל ובהרצון יש טעם כמוס הנק' מוחא סתימאה כנ"ל.